לאו בורכארד – הבדלי גרסאות

▲בורכארד נולד במוסקבה להורים [[גרמניה|גרמנים]] וגדל ב[[סנקט פטרבורג]], שם קיבל הכשרה [[מוזיקה|מוזיקלית]] איתנה. בשנת [[1920]], אחרי [[המהפכה הרוסית (1917)|המהפכה הרוסית]], היגר ל[[גרמניה]]. הוא היה עוזרו של [[אוטו קלמפרר]] ב[[קרולאופר]] בברלין וניצח על הפילהרמונית של ברלין בפעם הראשונה בינואר [[1933]]. בשנת [[1935]] הכניס אותו המשטר ה[[נאצי]] לרשימה השחורה כגורם פוליטי בלתי מהימן.

▲בשנות [[מלחמת העולם השנייה]] נשאר בברלין והיה פעיל ב[[מחתרת]]. הוא היה חבר בקבוצת "הדוד אמיל" יחד עם בת-זוגו, העיתונאית [[רות אנדריאס-פרידריך]]. הם הכניסו נרדפי שלטון, בהם [[יהודי]]ם, אל דירתם, נתנו כסף וניירות מזויפים לאנשים שנזקקו להם וסייעו להם הימלט מגרמניה הנאצית. במסעות הקונצרטים שלו מחוץ לגרמניה פעל בורכארד לגיוס תמיכה בפעולותיו האנטי-נאציות.{{הערה|http://www.gdw-berlin.de/en/recess/biographies/index_of_persons/biographie/view-bio/leo-borchard/?no_cache=1}} ב-[[26 במאי]] [[1945]], שבועיים וחצי אחרי כניעתה ללא תנאי של גרמניה, ניצח על הפילהרמונית של ברלין ב[[קונצרט]], שתוכניתו כללה את ה[[סימפוניה]] הרביעית של [[פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי|צ'ייקובסקי]] ונחל הצלחה גדולה. כעבור שבוע מונה למנהל מוזיקלי של התזמורת. הוא תפס את מקומו של [[וילהלם פורטוונגלר]], שיצא לגלות ב[[שווייץ]].

▲באוגוסט 1945 נורה בשוגג למוות בידי חייל [[אמריקאי]].