סיאה צ'אל – הבדלי גרסאות

הבשורה אותה בישר הבאב הייתה גם כן חדשה שכן במרכזה עמד האדם ולא האל. בין קריאותיו, קרא לשוויון מלא לנשים כחלק משוויון מלא בין כל האנושות, ללא הבדל דת ומעמד. קריאתו לתיקון הייתה דתית כמו גם סוציאלית וחינוכית. את תכלית תורתו קיבץ בספר בשם באין, שנחשב קדוש, בו גם הקפיד לכתוב על הנביא שעתיד להתגלות אחריו. כתבים אלו, הקנו בחלוף השנים לבאב את התואר "מבשר הדת הבהאאית", כינוי שהוענק לו  על ידי הבהאאים, מאחר ומייסד הדת, בהאא אללה נתפס כמהדי עליו דיבר הבאב.<ref>{{צ-ספר|שם=משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה - הספר הקדוש ביותר (אלכתב אלקדס) לבהאא אללאה, (ירושלים: כרמל, 2008)|מו"ל=עמ' 74-75|שנת הוצאה=}}</ref>

 

 

אירועים מטלטלים אלו העמידו את הקהילה הבאבית בפני משבר אמיתי שכן הבאב לא מינה בצורה פורמלית יורש שימשיך את תורתו. התדיינות שנערכה מאוחר יותר בקרב הקהילה קבעה את היורש המתאים לתפקיד, מירזא יחיא, אחיו של מירזא חסין עלי נורי, חבר הדת הבאבית ובן למשפחת אצולה. מירזא יחיא השתייך לקבוצה באבית מילטנטית שהדגישה את החשיבות של מלחמת מצווה, כפי שהיה נהוג במסורת השיעית. ראש התנועה, מלא שיח' עלי תרשיזי, הידוע בכינויו עט'ים, קיבל דרשה מן הבאב בה קבע כי הבאב, הוא הקאאם, מוטיב הקשור בשיעה למלחמת מצווה, מה ששימש מבחינתם של כמה מחברי הקבוצה, הצדקה לפעולה חסרת רסן. באופן זה חתרה התנועה יחד עם 3 באבים קיצוניים למאבק עיקש שיביא לסילוק השאה, מאבק שהסתיים בניסיון התנקשות בו באוגוסט 1852. השאה, שנכנס לבהלה, החל לרדוף את הבאבים עד חורמה והחרים את רכושם. מאות נאסרו ורבים הוצאו להורג.<ref>{{צ-ספר|שם=שם|מו"ל=עמ' 80-81}}</ref> באותן רדיפות נמלט מירזא יחיא והגיע לעיראק, בעוד אחיו, חסין עלי נורי, מסר עצמו לשלטונות על אף כי טען שלא הייתה לו כל נגיעה בדבר.<ref>{{צ-ספר|שם=אסלמונט, ג'ון א בן-עזר, באהוללה והתקופה החדשה (חיפה: דפוס אמנות, 1931)|מו"ל=עמ' 22}}</ref> (כפי שבא לידי ביטוי בכתביו של בהאא אללה). עלי נורי הובל לטהרן בשלשלאות ונכלא בשבי בסיאה צ'אל, הבור השחור, אפיזודה שנחשבת לאבן דרך ומסמלת את נקודת הפתיחה של הדת הבהאאית.<ref>{{צ-ספר|שם=שם|מו"ל=עמ' 23|שנת הוצאה=}}</ref>