בוסתנאי בן חנינאי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28:
משמת בוסתנאי התפרסם הסכסוך על הירושה ועל מעמד הילדים בני הנכרית. בני איזדדואר טענו שהם יורשים שווים לאחיהם, ואילו בני היהודיות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה - חלק מהרכוש שבני היהודיות יורשים מאביהם בוסתנאי. בסופו של דבר קיבלו האחרונים [[שוויון]] זכויות גמור, ויש מקורות הטוענים שאחד מהם, רב חסדאי, אף מונה בעצמו למשרת [[ראש הגולה]] וכן למשרת [[גאון]] [[ישיבת סורא]] לאחר פטירת אחיו מן האב, [[רב חנניה הכהן מנהר פקוד]], אשר שימש קודם לכן בשתי משרות אלו.
 
בדורות הבאים, באו מיוצאי חלציהם כמה ראשי גולה ב[[בבל]] וב[[ספרד]] (ביניהם רבי [[שמואל הנגיד]]), ואף כמה עשרות [[גאונים]] (ביניהם [[רב עמרם גאון]]) במקומות שונים בתפוצה היהודית ([[ארץ ישראל]], [[סורא]], [[פומבדיתא]], [[מחסיא]], [[ספרד]], [[רומא העתיקה]], ו[[קירואן (מחוז)|קירואן]] שב[[תוניסיה]]), [[רבנו גרשום]] מאור הגולה, וכן כמה מחכמי ישראל בדורות המאוחרים יותר, כגון [[מהר"ל מפראג]], רבי [[שמשון מאוסטרופולי]], רבי [[פנחס מקוריץ]] (מגדולי תלמידי [[הבעל שם טוב]]), ותלמידו רבי [[יעקב שמשון משיפיטובקה]].{{מקור}}
 
שילוב זה התאפשר עקב כך שה[[גאונים]], וביניהם [[רב פלטוי]] בן אביי ו[[רב נטרונאי גאון|רב נטרונאי]] בן הילאי, אשר כיהנו במקביל כגאוני [[ישיבת פומבדיתא]] ו[[ישיבת סורא]] (בהתאמה), בתשובתם המשותפת אל קהילת [[יהדות ספרד]] בראשות רב אלעזר אלוף דמן [[אספמיה]], הניחו שאדם כבוסתנאי לא היה בא על שפחה מבלי לשחררה קודם לכן, ולשאת אותה בהיתר. מקרה זה הפך לתקדים הלכתי שנעשה בו שימוש בדיון על הכלל: "[[אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות]]", ולמסקנות יש חשיבות הלכתית עד ימינו בעניין משמעותם של [[נישואים אזרחיים]].