הוצאת שם רע – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
Joalbertine (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{סוגיה
|שם הסוגיה=
|מקרא={{תנ"ך|דברים|כב|יג|יט|קצר=כן}}
|משנה=
|תלמוד בבלי=
|תלמוד ירושלמי=
|משנה תורה לרמב"ם={{רמב"ם||נערה בתולה|ג|ללא=שם}}
|שולחן ערוך=
|ספרי מניין המצוות={{ספר המצוות|עשה|ריט}}, {{ספר המצוות|לאו|שנט|ללא=שם}}{{ש}}{{ספר החינוך|תקנג}}, {{ספר החינוך|תקנד|ללא=שם}}
|ספרות הלכתית נוספת=
}}
'''הוצאת שם רע''' היא מושג [[הלכה|הלכתי]] להפצת [[שקר]]ים על אדם אחר כדי להכפישו. מוציא שם רע [[מצווה]] [[מהתורה]] לפצות את הנפגע ולהימנע מגרימת צער נוסף.
יש להבחין בין איסור הוצאת שם רע, הנוגע לפרסום דברי שקר, ל[[איסור לשון הרע]], הנוגע לפרסום אמת על אדם במטרה להשפילו. בנוסף לאלו ישנו איסור "[[אבק לשון הרע]]", הנוגע לאמירת שבחים על אדם באופן שעלול לעודד אחרים לגנותו. במשפט הישראלי משמעות המושגים שונה, ו[[חוק איסור לשון הרע]] עוסק למעשה בהוצאת שם רע.
== המקור בתורה ==
המושג מופיע ב[[תורה]]{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כב|יג|כא}}}} בקשר לאדם שהוציא שם רע על [[נערה המאורסה]] לו, שלכאורה נבעלה לאדם אחר לאחר שכבר [[קידושין|קידש]] אותה. כשמתברר השקר, העונש הוא תשלום של מאה כסף לאבי הנערה, וכן לא יכול יותר הבעל ל[[גירושין|גרשה]] כל ימיו. אם מתברר כי אמת דיבר, ואכן היא זינתה בין ארוסיה לנישואיה, דינה ב[[סקילה (הלכה)|סקילה]] על פתח בית אביה. גם התברר שזינתה לאחר הנישואין, גם אז דינה בסקילה, על אף שבאופן רגיל העונש על זנות לאחר הנישואין הוא [[חנק (הלכה)|חנק]], ולכן דין זה מוגדר כ[[חידוש]].
ההרחבה למושג זה נמצאת כבר ב[[מסכת ערכין]]{{הערה|{{בבלי|ערכין|טו|ב}}}}, שם נכתב: {{ציטוטון|אמר [[ריש לקיש]]: מאי דכתיב 'זאת תהיה תורת המצורע'?{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יד}}}} זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע}} הגמרא מרחיבה אם כן את המושג להוצאת שם רע כללית על כל אדם ובכל הקשר והעונש על כך הוא צרעת (בדומה ללשון הרע). בהקשר הזה מופיע המושג
לפי דין תורה, עונשו של מוציא שם רע הוא תשלום [[קנס (הלכה)|קנס]], שנאמר: {{ציטוטון| וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף, וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה--כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע, עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל}}{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כב|יט}}}}. בעונש זה נענש המוציא שם רע בידי אדם, כלומר בידי [[בית דין (הלכה)|בית דין]]. [[בית דין של מעלה|בידי שמים]] עונשו של המוציא שם רע, חמור יותר והוא חייב מיתה.▼
בתורה ישנה התייחסות למוציא שם רע רק בהקשר לנערה ובטענת אי מציאת בתולים, אולם דינו מוציא שם רע על חבירו לא התבאר במקרא.▼
▲הגמרא מרחיבה אם כן את המושג להוצאת שם רע כללית על כל אדם ובכל הקשר והעונש על כך הוא צרעת (בדומה ללשון הרע). בהקשר הזה מופיע המושג '''הוצאת שם רע''' גם בספרי הראשונים והאחרונים.
הרב [[ישראל איסרלן]] לומד דין מוציא שם רע, מדינו של המבייש את חבירו, שרבי יוסי בר אבין בתלמוד{{הערה|{{תלמוד בבלי|בבא קמא|צא|א}}}} פטרו מעונש {{ציטוטון|אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר אבין, זאת אומרת: '''ביישו בדברים פטור מכלום.'''}} עם כל זאת ישנה דעה רווחת בפוסקים שיש לבית דין כח להעניש את המוציא שם רע על חבירו, עונש זה מסור בידי הדיינים. המקור לדין זה הוא הנאמר בתלמוד{{הערה|{{תלמוד בבלי|קידושין|כח|א}}}} {{ציטוטון|דתניא: הקורא לחבירו עבד - יהא בנידוי, ממזר - סופג את הארבעים, רשע - יורד עמו לחייו.}} לפי הסברו של הרא"ש התלמוד לא התכוון בדווקא לעונשים אלו אלא העונש מסור לדיין. דברי הרא"ש נפסקו בספרי ההלכה{{הערה|{{שולחן ערוך|חושן משפט|תכ|מא}}}}.▼
==סליחה למוציא שם רע==
הוצאת שם רע נחשבת לאחת ה[[עבירה|עבירות]] החמורות ש[[בין אדם לחברו]] עד כדי כך שעל אף שביהדות הגישה כלפי אדם המביע [[חרטה]] על מעשיו סלחנית והנעלב נדרש [[סליחה|למחול]] על עלבונו, בהוצאת שם רע לא קיימת דרישה זו והנעלב רשאי שלא למחול למוציא השם הרע. ה[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] קובע: "ומניין שלא יהא המוחל אכזרי [מלמחול] וכו' א"ר ייסה הדא דתימר (זה שתאמר [שצריך למחול]) שלא הוציא לו שם רע, אבל הוציא לו שם רע אין לו מחילה עולמית"{{הערה|בבא קמא פרק ח הלכה ו-ז.}}.
כמו כן, קיים [[חרם (הלכה)|חרם]] קדמונים מיוחד על הוצאת שם רע על [[מת]].
▲=== עונשו של מוציא שם רע ===
▲לפי דין תורה, עונשו של מוציא שם רע הוא תשלום קנס, שנאמר: {{ציטוטון| וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף, וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה--כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע, עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל}}{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כב|יט}}}}. בעונש זה נענש המוציא שם רע בידי אדם, כלומר בידי [[בית דין (הלכה)|בית דין]]. [[בית דין של מעלה|בידי שמים]] עונשו של המוציא שם רע, חמור יותר והוא חייב מיתה.
▲בתורה ישנה התייחסות למוציא שם רע רק בהקשר לנערה ובטענת אי מציאת בתולים, אולם דינו מוציא שם רע על חבירו לא התבאר במקרא.
▲הרב [[ישראל איסרלן]] לומד דין מוציא שם רע, מדינו של המבייש את חבירו, שרבי יוסי בר אבין בתלמוד{{הערה|{{תלמוד בבלי|בבא קמא|צא|א}}}} פטרו מעונש {{ציטוטון|אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר אבין, זאת אומרת: '''ביישו בדברים פטור מכלום.'''}} עם כל זאת ישנה דעה רווחת בפוסקים שיש לבית דין כח להעניש את המוציא שם רע על חבירו, עונש זה מסור בידי הדיינים. המקור לדין זה הוא הנאמר בתלמוד{{הערה|{{תלמוד בבלי|קידושין|כח|א}}}} {{ציטוטון|דתניא: הקורא לחבירו עבד - יהא בנידוי, ממזר - סופג את הארבעים, רשע - יורד עמו לחייו.}} לפי הסברו של הרא"ש התלמוד לא התכוון בדווקא לעונשים אלו אלא העונש מסור לדיין. דברי הרא"ש נפסקו בספרי ההלכה{{הערה|{{שולחן ערוך|חושן משפט|תכ|מא}}}}.
על חומרת עוון זה נכתב ב[[תוספתא]] מ[[קל וחומר]] מעונשם של [[שנים עשר המרגלים|חטא המרגלים]] שעליהם נאמר: {{ציטוטון|וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת-הָאָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי השם}}{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יד|לז}}}}:
| |||