בוריס שפושניקוב – הבדלי גרסאות

|מקום לידה={{דגל|האימפריה הרוסית}} עיר זלטואוסט, [[האימפריה הרוסית]] {{דגל|האימפריה הרוסית}}

|מקום פטירה={{דגל|ברית המועצות}} [[מוסקבה]], [[ברית המועצות]] {{דגל|ברית המועצות}}

|תקופת שירות=[[1915 - ]]–[[1917]] {{ש}} [[1918 - ]]–[[1945]]

בוריס שפושניקוב נולד בעיר זלטואוסט שב[[הרי אורל]] (כיום נמצאת העיר בתחומי [[צ'ליאבינסק (מחוז)|מחוז צ'ליאבינסק]]. בשנת [[1901]] התגייס ל[[צבא האימפריה הרוסית]]. למד בבית הספר לקצינים ב[[מוסקבה]]. לאחר סיום הלימודים והסמכה לקצונה שירת ב[[טשקנט]] בתפקידי סגן מפקד [[פלוגה]] ומפקד פלוגה. בשנים [[1907]]–[[1910]] למד באקדמיה הצבאית של המטה הכללי ב[[סנקט פטרבורג]]. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] לחם באזור מערב רוסיה. עבר שורה של תפקידים - מקצין מטה של חטיבת פרשים עד למפקד [[רגימנט]]. בספטמבר [[1917]] הועלה לדרגת [[קולונל]]. לאחר [[מהפכת אוקטובר]] עזב את הצבא.

במאי [[1918]] התנדב אל [[הצבא האדום]]. הוא היה בין מקימי המטה הכללי של הצבא האדום. שירת באגף המודיעין ולאחר מכן באגף המבצעים של המטה. היה אחד ממתכנני מבצעי ההתקפה של הצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים. על חלקו במלחמה עוטר בשנת [[1921]] ב[[עיטור הדגל האדום]].

לאחר המלחמה המשיך לשרת במטה הכללי. בשנים [[1925]]–[[1927]] היה מפקד מחוז צבאי לנינגרד, לאחר מכן פיקד על המחוז הצבאי של מוסקבה. בשנים [[1932]]–[[1935]] היה מפקד האקדמיה הצבאית של המטה הכללי ומרצה באקדמיה. בשנת [[1937]] מונה לתפקיד ראש המטה הכללי של הצבא האדום.

שפושניקוב היה אחד הקצינים הבכירים המעטים ששרד את תקופת [[הטיהורים הגדולים]] שערך [[סטלין]] בפיקוד הצבא האדום בשנים 1937-1939. הוא אף היה בחבר השופטים במשפט הראווה שדן למוות את [[מיכאיל טוכאצ'בסקי]], [[יונה יקיר]] ו[[איהרונים אובורביץ']].

יש היסטוריונים שמסבירים את שרידותו של שפושניקוב ביחסו המיוחד של סטלין אליו. סטלין רכש הערכה רבה לידע ולכישוריו של שפושניקוב. יש הטוענים, כי ספרו של שפושניקוב "המוח של הצבא" תמיד היה מונח על שולחן העבודה של סטלין.

במאי [[1940]] הועלה שפושניקוב לדרגת [[מרשל ברית המועצות]]. באוגוסט אותה שנה הוא הועבר מתפקיד ראש המטה הכללי ועבר למשרד ההגנה, שם היה אחראי על בניית קו הביצורים בגבולה המערבי של ברית המועצות.

לאחר [[מבצע ברברוסה|הפלישה הגרמנית לברית המועצות]] חזר אל הפיקוד העליון של הצבא. ביוני 1941 מונה לחבר ב[[סטאבקה]] וב-29 ביולי שוב מונה לראש המטה הכללי. הוא תיכנן והוציא לפועל את התקפות הנגד בחורף 1941-1942, במהלכן נהדפו הגרמנים משערי מוסקבה. במאי 1942 הודח מתפקידו כראש המטה הכללי בעקבות כישלון מבצעי הצבא האדום ב[[חצי האי קרים]] והתבוסה ב[[קרב קרץ']], אך נשאר חבר הסטבקה. מאז ולמעשה עד יום מותו היה יועצו האישי של סטלין בנושאים צבאיים. באופן רשמי בתקופה זו תפקידו היה ראש האקדמיה הצבאית של המטה הכללי.

בוריס שפושניקוב נפטר ב-[[26 במרץ]] 1945 מ[[מחלה|מחלת]] ה[[שחפת]]{{הערה|Patrick Watson. ([[2007]]). ''Watson's Really Big WWII Almanac'', volume II July to December. Xlibris. p.356. {{ISBN|978-1425789930}}}}. נקבר ב[[בית הקברות של חומת הקרמלין]]. על שמו קרואים רחובות בזלטואוסט, [[אירקוטסק]], [[וורונז']]. [[משחתת]] ב[[הצי הרוסי|צי הרוסי]] נושאת את שמו.