פאבל מאהרר – הבדלי גרסאות

'''פאול (פאבל) מאהרר''' (ב[[צ'כית]]: '''PaulPavel Mahrer,''' נולד ב[[צ'כוסלובקיה]] ב -23 במאי [[1900]], נפטר ב-[[18 בדצמבר]] [[1985]] ב[[לוס אנג'לס|לוס אנגלס]], [[ארצות הברית]]) הוא [[כדורגלן]] [[יהודים|יהודי]] ששיחק בנבחרת ה[[כדורגל]] של צ'כוסלובקיה.  בתקופת ה[[השואה|שואה]] שיחק בליגת [[טרזיינשטט|טרזין]] בקבוצת "הקצבים".

עם שובו מהשבי האנגלי, הצטרף פאבל ל-DFC, אחת מקבוצות הכדורגל המקצועניות של [[פראג]]. כשרונו יוצא הדופן העניק לו מקום בנבחרת צ'כוסלובקיה. ב-1923 ,לאחר ניצחון חוץ 5:2 ב[[טורקיה]], במשחק מוקדמות ל[[המשחקים האולימפיים|משחקים האולימפיים]] ב[[פריז|פאריס]] 1924, נכתב עליו בעיתון Prazsky Sport: "אל תשכחו את מאהרר, השחקן הסימפטי של DFC. בסיום המשחק, ארגנו לו קבלת פנים כיאה לאחד מהלוחמים הישרים וההוגנים ביותר המשחקים תחת הדגל הצכיהצ'כי"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=4483&docID=188061&lang=HE|כותרת=והוא רק רצה לשחק כדורגל|אתר=Sport5.co.il - אתר ערוץ הספורט|שפה=HE|תאריך_וידוא=2018-03-14}}}}.

מאהרר נתפס בשעה שניסה להבריח מזון בשוק השחור. יחד עמו נתפסו עוד 11 גברים,  10 הורשעו והוצאו להורג, אך מאהרר ניצל מחוסר הוכחות. מאהרר הוחזק במשך כשנה בכלא ה[[גסטפו]], שם בעקבות ההתעללות של אנשי הגסטפו  איבד את השמיעה באחת מאוזניו. לאחר מכן נשלח ל[[גטו]] [[טרזיינשטט|טרזיינשטאט]] ושם שיחק בליגהבליגת טרזין בקבוצת הקצבים{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/456/787.html|כותרת=הכרה בליגת הכדורגל היהודית בטרזינשטט|אתר=NRG מעריב|תאריך_וידוא=2018-03-15}}}}.

בניו ואשתו נכלאו במחנה שבויים. מאחר שבמקרהבמקרה של מאהרר הגרמנים נאלצו לכבד את [[אמנות ז'נבה|אמנת ז'נבה]], שם נכתב כי לא יופרדו קטינים מהוריהם, לכןולכן אשתו של מאהרר ושני בניו ניצלו משילוח ל[[אושוויץ]], הסיבה שהגרמנים כיבדו את אמנת ז'נבה במקרה זה  הייתה דיפלומטית: בנו הצעיר נולד ב[[ארצות הברית]] והיה בעל אזרחות אמריקאית ולכן הושארו אשתו ובניו של פאול במחנה וכך ניצלו והועברו לארצות הברית עוד בטרם הסתיימה המלחמה{{הערה|{{Cite news|url=http://www.qchron.com/editions/south/how-soccer-kept-the-mahrer-family-alive/article_b4e89ac0-f11e-5703-a27b-46b3fd7bfbac.html|title=How soccer kept the Mahrer family alive|newspaper=Queens Chronicle|access-date=2018-03-14}}}}.

רק בסיום המלחמה התאפשר לו ליצור קשר עם אשתו וילדיו, ובהמשך אף התאחד עם משפחתו בארצות הברית,. שאר בני המשפחה המורחבת נשלחו אל מותם. הוא ניסה לעבוד בייצור חולצות, אך לא הצליח כי לא היו לו קשרים כפי שהיו לו בפראג. בסופו של דבר עבד עבור חברת דואר בניו יורק. לאחר מספר שנים סיפר לפרנטיסקלפרנטישק סטיינר, שכתב את הספר "כדורגל תחת כוכבהטלאי צהובהצהוב": "עבורנו הכדורגל היה מעין סוג של נחמה בחדר ההמתנה לגיהנום".

* קטלוג התערוכה "מכוכבים לנרדפים - כדורגלנים יהודים גרמניים בצל צלב הקרס", לורנץ פייפר - Lorenz Peiffer