חקר הירח – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Lunar module AS12-51-7507.jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[אפולו (חללית)#רכב הנחיתה על הירח (LM)|רכב הנחיתה]] של [[אפולו 12]] (Intrepid) במסלול סביב [[הירח]] לפני הנחיתה על פניו.]]

'''חקירת [[הירח]]''' החלה מאות שנים לפני הספירה ונמשכת עד היום. המצאת ה[[טלסקופ]] הייתה הקפיצה הראשונה בחקר הירח. [[גלילאו גליליי]] מוכר בדרך כלל כאדם הראשון שהשתמש בטלסקופ לביצוע תצפיות אסטרונומיות, עם הטלסקופ הראשון שבנה בעצמו בשנת 1609. בתצפיותיו הראשונות גילה גלילאו כי פני השטח של הירח אינם חלקים כפי שסברו עד אז אלא מכוסים בהרים ומכתשים. ה[[גשושית]] [[לונה 2]], ששוגרה על ידי [[ברית המועצות]], התנגשה בירח ב-14 בספטמבר 1959 ובכך הפכה לעצם המלאכותי הראשון שהגיע אל הירח (ואל כל גרם שמיים אחר). ב-1969, [[תוכנית אפולו]] של [[נאס"א]] הנחיתה את האדם הראשון על הירח. ב-6 הנחיתות שבוצעו במהלך התוכנית [[אסטרונאטיםאסטרונאוטים שהלכו על הירח|הציבו 12 אנשים את רגליהם על הירח]], והוצבו כלים מדעיים ונאספו סלעים ודוגמאות קרקע שלימדו את האנושות רבות אודות הירח בפרט ואודות [[מערכת השמש]] בכלל.

ה[[אסטרונום|אסטרונומים]] ה[[בבל]]יים שחיו באזור ה[[מסופוטמיה]] באלף הראשון לפני הספירה גילו מחזור בן 18 שנה של [[ליקוי ירח|ליקויי ירח]]. באותו זמן ידעו כי 19 שנות שמש שווים לכ-235 חודשי ירח. במאה השנייה לפני הספירה [[סלאוקוס מסלוקיה]] העלה את התאוריה (שהתבררה כנכונה) כי ה[[גאות ושפל|הגאותגאות והשפל]] נגרמו על ידי הירח (סלאוקוס חשב כי האינטרקציההאינטראקציה נגרמת על ידי [[אטמוספירת כדור הארץ]] אך למעשה התופעה היא כתוצאה מכוח המשיכה של הירח). לפי [[סטראבון]] (1-1-0009), סלאוקוס היה הראשון שהעלה תאוריה את תאוריית הגאות והשפל, וכי גובה הגאות והשפל תלוי במצב הירח ביחס לשמש.{{הערה|van der Waerden, Bartel Leendert (1987). "The Heliocentric System in Greek, Persian and Hindu Astronomy". Annals of the New York Academy of Sciences 500: 1–569. }}

באמצע האלף הראשון לפני הספירה, אסטרונומים הודיים תיארו את מסלולי הירח ב-[[Aitareya Brahmana]].{{הערה|Sarma (2008), Astronomy in India}} בשנת 449 לספירה, ה[[אסטרונום]] ההודי [[אריאבהטה]] הזכיר ב-Āryabhaṭīya שלו כי בהירות הירח נובעת מהשתקפות אור השמש.{{הערה|Hayashi (2008), Aryabhata I}}

אחד מראשוני אנשי המערב שניסה למצוא הסבר מדעי לירח הוא ה[[פילוסוף]] ה[[יוון|יווני]] [[אנכסגורס]] (500 - 428 לפני הספירה), שטען כי השמש והירח הם אבנים כדוריים ענקיים, וכי הירח מחזיר את אורו של השמש. תורתו ה[[אתאיסט]]ית לגבי השמיים הייתה אחת הסיבות לכליאתו ולגרושו.{{הערה|http://www-history.mcs.st-andrews.ac.uk/Biographies/Anaxagoras.html}} בתיאור היקום של [[אריסטו]] (384 - 322 לפנה"ס), הירח מהווה את הגבול בין היסודות (אדמה, מים, אוויר ואש) לבין [[אתר (מיתולוגיה)|השמיים העליונים]]. בפילוסופיה של אריסטו, השמיים, שמתחילים מהירח, היו ממלכת השלמות, והשטח שתחת הירח הוא ממלכת השחיתות, וכל דמיון בין אזורים אלו נשללו בנוקשות. אריסטו בעצמו הציע כי יכול להיות שהירח הזדהם מממלכת השחיתות. בספרו הקצר "On the Face in the Moon's Orb", [[פלוטארכוס]] (46 - 120 לספירה) הציג דעות שונות בקשר למערכת היחסים בין כדור הארץ לירח. הוא הציע כי בירח יש גומחות אליהם אור השמש לא הגיע וכי הכתמים על הירח אינם אלא צללים של נחלים או תהומות עמוקים. הוא גם העלה את האפשרות כי הירח מיושב. בימי קדם הוצע כבר כי הירח הוא ראי מושלם וכי הסימנים על פניו היו השתקפות של תוואי כדור הארץ אך הסבר זה נדחה בקלות כי פני הירח לא השתנו עם תנועתו מעל כדור הארץ. ההסבר שהפך למקובל בסופו של דבר הוא כי ישנם וריאציות של "צפיפות" בירח שגרמו לירח להופיע כפי הופעתו. שלמות הירח, ומכך שלמות השמיים, נשמרה בצורה זו. [[אריסטרכוס מסאמוס]] (310 - 230 לפנה"ס) הלך צעד קדימה ומדד את המרחק בין כדור הארץ לירח והגיע לתוצאה כי המרחק הוא פי 20 מרדיוס כדור הארץ (המרחק הוא למעשה פי 60 מרדיוס כדור הארץ. רדיוס כדור הארץ היה ידוע בערך מאז [[ארטוסתנס]]).

ב[[תקופת המדינות הלוחמות]] של [[סין (אזור)|סין]], האסטרונום [[שי שן]] (המאה ה-4 לפנה"ס) נתן הוראות לחיזוי ליקויי שמש וירח בהתחשב במיקומם היחסי של שניהם.{{הערה|Needham, Joseph (1986). Science and Civilization in China. 3, Mathematics and the Sciences of the Heavens and Earth. Taipei: Caves Books. p. 411. }} למרות שהסינים בתקופת [[שושלת האן]] (202 לפנה"ס - 202 לספירה) האמינו כי הירח היא אנרגיה השווה ל[[צ'י]], תאוריית "השפעת הקרינה" שלהם זיהתה נכונה כי אור הירח הוא השתקפות של אור השמש.{{הערה|שם=ה9|Needham, Joseph (1986). Science and Civilization in China. 3, Mathematics and the Sciences of the Heavens and Earth. Taipei: Caves Books. pp. 413–414}} תאוריה זו נתמכה על ידי הזרם המרכזי של הוגי הדעות כמו למשל [[ג'ינג פאנג]] (78 - 37 לפנה"ס) ו[[ג'אנג הנג]] (78 - 139 לספירה), אבל נדחתה על ידי הפילוסוף בעל ההשפעה [[וואנג צ'ונג]] (27 - 97 לספירה).{{הערה|שם=ה9}}

[[חבש אל-חסיב אל-מארווזי]], אסטורנום [[פרסים|פרס]]י, ערך מספר תצפיות ב[[מצפה הכוכבים אל-סאמיסיה]] ב[[בגדד]] בין 825 ל-835 לספירה.{{הערה|Langermann, Y. Tzvi (1985). "The Book of Bodies and Distances of Habash al-Hasib". Centaurus 28: 108–128 [112]. }} בעזרת תצפיות אלו, הוא העריך כי [[קוטר]] הירח שווה ל-3,037 [[ק"מ]] (הקוטר הוא למעשה כ-3,476 ק"מ) וכי מרחקו מכדור הארץ הוא כ-363,345 ק"מ (המרחק האמיתי נע בין כ-363,000 ק"מ ב[[פריגיאה]] לכ-405,700 ק"מ ב[[אפוגיאה]]).{{הערה|Langermann, Y. Tzvi (1985). "The Book of Bodies and Distances of Habash al-Hasib". Centaurus 28: 108–128 [111]. }} בשנת 1021, ה[[פיזיקאי]] הערבי [[איבן אל-היית'ם]] הסביר את תופעת [[אשליית הירח]] (אשליה כי הירח נראה גדול יותר כאשר הוא באופק וקטן יותר כשהוא באמצע השמיים) בספרו Book of Optics, שהיא כי קביעת מרחק של עצם תלויה בכך שיש רצף קבוע של גופים המתערבים בין הצופה לעצם. עם הירח אין גופים מתערבים ולכן בגלל שגודלו של עצם תלוי במרחק ממנו הוא נצפה, שבמקרה זה אינו מדויק, הירח נראה גדול יותר כאשר הוא באופק. בגלל עבודתו של אל-היית'ם, אשליית הירח התקבלה בהדרגה כתופעה פסיכולוגית.{{הערה|Hershenson, Maurice (1989). The Moon illusion. Routledge. pp. 9–10.}} אל-היית'ם חקר גם אור הירח והוכיח באמצעות ניסויים כי מקור האור הוא מהשמש וסיכם בצורה נכונה כי הירח "פולט אור מאותם אזורים בפני השטח שלו, בהם אור השמש פוגע".{{הערה|Toomer, G. J. (December 1964). "Review: Ibn al-Haythams Weg zur Physik by Matthias Schramm". Isis 55 (4): 463–465. }}

ב-24 בדצמבר 1968, צוות משימת [[אפולו 8]]: [[פרנק בורמן]], [[ג'יימס לוול]] ו[[ויליאם אנדרס]] היו האנשים הראשונים שנכנסו למסלול סביב הירח וראו את צידו הרחוק במו עיניהם. ב-20 ביולי 1969 נחת רכב הנחיתה של [[אפולו 11]] על הירח כשבתוכו ה[[אסטרונאוט]]ים [[ניל ארמסטרונג]] ו[[באז אולדרין]]. האדם הראשון שהלך על הירח הוא ניל ארמסטרונג, מפקד המשימה. ה[[רובר (רכב חלל)|רובר]] הראשון שנחת על הירח היה [[לונוחוד 1]] הסובייטי במסגרת [[תוכנית לונוחוד]] ב-17 בנובמבר 1970. נכון להיום, האדם האחרון שעמד על פני הירח הוא האסטרונאוט [[יוג'ין סרנן]] במהלך משימת [[אפולו 17]]. נכון ל-2016 [[אסטרונאטיםאסטרונאוטים שהלכו על הירח|רק 12 אנשים]] (בשש משימות: [[אפולו 11]], [[אפולו 12|12]], [[אפולו 14|14]], [[אפולו 15|15]], [[אפולו 16|16]] ו[[אפולו 17|17]]) נחתו על הירח.

[[סלע ירח|סלעי ירח]] הובאו אל כדור הארץ על ידי משימות לונה ([[לונה 16]], [[לונה 20|20]], ו-[[לונה 24|24]]) ומשימות אפולו 11 - 17 (חוץ מ[[אפולו 13]] שלא נחתה על הירח).

ב-18 ביוני 2009 שיגרה [[נאס"א]] את ה[[מקפת לסקר הירח]] (LRO) לצילום הירח ברזולוצייהברזולוציה גבוהה ולחקירת אבק הירח באמצעות הגשושית [[LCROSS]] ששוחררה ממנה והתרסקה במכוון על הירח. ב-10 בספטמבר 2011 שיגרה נאס"א את שתי הגשושיות GRAIL-A ו-B העתידות להגיע אל הירח ביום האחרון של 2011 וביום הראשון של 2012 ולחקור את הירח כשהן צמודות אחת לשנייה.

[[סוכנות החלל הרוסית]] הודיעה כי בכוונתה להפעיל מחדש את הפרויקט הנטוש לחקר הירח [[Luna-Glob]]. הפרויקט יכלול [[מקפת]] ונחתת שאמורים להיות משוגרים ב-2012.{{הערה|1=www.aviationnow.com/avnow/news/channel_awst_story.jsp?id=news/aw060506p2.xml}}

!width="14%"|משימה (1960 - 1970)

!width="14%"|משימה (1970 - 1990)

!width="14%"|משימה (1990 - 2000)

!width="14%"|משימה (2000 - 2010)

!width="14%"|משימה (2010 - היום)