מי שפיר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סיבוכים הקשורים למי השפיר: קישורים פנימיים |
הרחבה, עדכון. |
||
שורה 1:
[[קובץ:Human fetus 10 weeks with amniotic sac - therapeutic abortion.jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[עובר]] בן 10 שבועות אשר מוקף במי שפיר בתוך [[שק שפיר]]]]
'''מי השפיר''' (ב[[אנגלית]]: '''Amniotic fluid''') הוא [[נוזל]] המצוי ב[[שק שפיר|שק השפיר]] שב[[רחם]] במהלך ה[[היריון]] ומטרתו להגן על ה[[עובר]]. מי השפיר מיוצרים ממקורות שונים, ונספגים בעיקר על ידי בליעת העובר באופן בו מי השפיר עוברים תהליך של ייצור וספיגה במהלך ההריון.
ישנה חשיבות מיוחדת למי השפיר בכך שבתוכם מצויים תאים שמקורם מקרומי שק ההריון, מעור העובר, ממערכת השתן שלו. מערכת הנשימה והעיכול. בדיקת הכרומוזומים העובריים הנמצאים בתאים אלה, מאפשרים לקבוע את '''קאריוטיפ''' של העובר , וכן לבדוק חלקים תת- מקרוסקופיים של הכרומוזום באמצעות '''בדיקת צ'יפ גנטי'''. את התאים האלה ניתן לבדוק בדר"כ באמצעות '''[[בדיקת מי שפיר]]''' או '''[[בדיקת סיסי שליה]].'''<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.prof-shalev.co.il/|הכותב=פרופסור יוסף שלו|כותרת=מרכז מידע ויעוץ בנושא מי שפיר|אתר=|תאריך=}}</ref>
== מקור מי השפיר ==
שורה 27 ⟵ 29:
'''הערכה על ידי בדיקה פיזיקלית:''' במישוש הבטן ניתן להעריך האם קיים [[ריבוי מי שפיר]], במצב כזה יהיה קושי במישוש רגליים והראש למשל. ב[[מיעוט מי שפיר]] תהיה בטן קטנה יחסית למועד ההיריון. עם זאת, בדיקה בטנית אינה כל כך מדויקת בהערכת כמות מי השפיר.
'''בדיקת [[נפח מי השפיר]]''' (או AFI): בדיקה בה משתמשים באולטראסאונד, מחלקים את הבטן ל-4 רביעים דמיוניים לפי היחס לטבור, ובודקים את הכיס הגדול ביותר של מי שפיר בכל רביע. סוכמים את כל הכיסים ומתקבל מספר בס"מ, כאשר מספר הנמוך מ-5 ס"מ מעיד על [[מיעוט מי שפיר]] ומספר הגדול מ-24-25 ס"מ מעיד על [[ריבוי מי שפיר]]. למעשה, ערך AFI בשבוע 20 הוא 14.1 (אחזון 50), בשבוע 30 – 14.5, ובשבוע 40 – 12.3 <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Moore TR et al. Am J|שם=162:1168.1990|כתב עת=Obstet Gynecol}}</ref>
== סיבוכים הקשורים למי השפיר ==
מיעוט מי שפיר או ריבוי מי שפיר עלולים להוות אינדיקציה למחלה או לבעיה אצל העובר והאם. בחלק גדול מן המקרים ההריונות מתקדמים באופן נורמלי והעובר נולד בריא, אולם ישנם מצבים בהם אין זה כך ועלולות להיות מחלות קשות המקושרות לריבוי או למיעוט מי השפיר.
בשלבי ההריון הראשונים נפח מי השפיר רב יחסית לנפח העובר . יש לשים לב לכך ולא לאבחן בטעות ריבוי מי שפיר. וההיפך קרוב למועד הלידה, כאשר נפח מי השפיר יחסית נמוך לנפח העובר וניתן לראות רק כיסי מים בודדים בתמונת האולטרהסאונד. כך גם בנשים במשקל גבוה, נוצר רושם בתמונת האולטרהסאונד שקיים מיעוט מי שפיר [טעות טכנית בהדמיה].
במצבי מיעוט מי שפיר נפח מי השפיר במחצית השנייה של ההריון קטנה מ 300-500 סמק<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Brace RA et al.. Am J|שם=Normal amniotic fluid volume change throughout pregnancy|כתב עת=Obstet Gynecol 161:382,989}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Larmon JE et al.|שם=Clinical utilityof amniotic fluid volume assessment|כתב עת=Obstet Gynecol Clin North Am 25:639,1998.}}</ref>
על פי הערכת AFI באולטרהסאונד ערך המדידה קטן מ 5.
מצבים בהם קיים מיעוט מי שפיר קשורים בהפרעה בתפקוד מערכת השתן העוברית , במצבים של פיגור בגדילה תוך רחמי או ירידת מים מוקדמת. כאשר קיים מיעוט קיצוני או חוסר במי שפיר בשק ההריון ללא פקיעת קרומים סביר להניח שקיים כשל כלייתי בעובר, חוסר כליות {תסמונת פוטר} , חסימה בצינורות השתן , אי-ספיקה שלייתית חמורה המתבטאת בפיגור קשה בגדילת העובר, במצב של הריון עודף, ואף מות עוברי.
פקיעת קרומים מוקדמת ([[ירידת מים מוקדמת]], premature rupture of membranes, או PROM), המהווה מצב שבו קרום מי השפיר נקרע טרם התחלת תהליך הלידה, כאשר בחלק מן המקרים פקיעת הקרומים תהיה בשבוע מוקדם יחסית של ההיריון. הסיבות לכך יכולות להיות רבות, וכוללות זיהום או בעיה כלשהי של השק, הרחם או צוואר הרחם. במרבית המקרים של פקיעת מים מוקדמת, תתפתח לידה תוך זמן קצר ולכן קיימת חשיבות לשבוע ההיריון, סיבת פקיעת הקרומים, וניהול הטיפול בהריון (לידה או טיפול שמרני הכולל טיפול אנטיביוטי ומתן סטרואידים להבשלת ריאות העובר).
ריבוי מי שפיר מוגדר כעודף מי שפיר בשק ההריון בכמות שבין 1500-2000 סמק. מדידת AFI תהיה מעל 24סמ.
מצבים של ריבוי מי שפיר קשורים בסיבוכי הריון לאם ולעובר. ריבוי מי שפיר יכול להופיע בסוכרת הריונית, אך גם במקרים של הפרעות בבליעת מי שפיר כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים המרכזית, בעמוד השדרה, וכן חסימות במערכת הבליעה כולל לוע, ושט, ועד לאזור המעי הדק. כמו כן דווח על מומי לב, פגיעה בדופן הבטן של העובר , חסימות בדרכי השתן, והפרעות בשלד ובשריר. גם תסמונות כרומוזומליות יכולות לגרום לריבוי מי שפיר. מצב זה יכול לגרום לירידת מים מוקמת, לצירים מוקדמים ואף ללידה טרם המועד בשעור הנע בין 11.1%-29.4%<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Phelan J et al.|שם=Polyhydramnios and perinatal outcome|כתב עת=J Perinatal 10:347,1990}}</ref>
קיימת חשיבות גם לצבע מי השפיר עצמם: מי שפיר ירוקים יעידו על תוכן מקוניאלי (העלולים לגרום ל[[תסמונת שאיפת מקוניום]]), מי שפיר צהובים יעידו על מחלה [[המטולוגיה|המוליטית]] ומי שפיר חומים לעיתים מרמזים על [[זיהום (רפואה)|זיהום]] תוך רחמי.
| |||