בנציון נתניהו – הבדלי גרסאות

ב־[[1939]] נסע ל[[לונדון]] ומשם ל[[ניו יורק]], כמזכירו האישי של ז'בוטינסקי. בימי חייו האחרונים של ז'בוטינסקי, בשנת [[1940]]. לאחר מותו של ז'בוטינסקי נשאר בניו יורק, וב-[[1942]] נתמנה לעמוד בראש המשלחת של התנועה הרוויזיוניסטית, שעסקה ביצירת דעת קהל אוהדת לרעיון הציוני, בקרב אנשי הממשל. בניו יורק של [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] הוא היה בין המעטים שהתריעו על התרחשותה של [[השואה]], ולאחר שנתגלה היקף ההשמדה, היה איתן בדרישתו כי פליטי השואה יופנו לארץ ישראל. ב-[[1945]] עמד בראש המשלחת הרוויזיוניסטית ל[[סן פרנסיסקו]] בעת הקמת [[האו״ם]], שנאבקה לניסוחו והכללתו של [[סעיף 80, פרק 12 ל[[מגילתלמגילת האומות המאוחדות]]. מ-[[1946]] נפגש עם אנשי ממשל שונים, כגון ראש הצבא [[דווייט אייזנהאואר]], סגן שר החוץ אצ׳רסון והממונה על המזרח התיכון במחלקת המדינה האמריקנית לויד הנדרסון ורבים אחרים, כדי לשכנעם שהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא אינטרס אמריקני מובהק לאור המאבק עם [[ברית המועצות]]. ב-[[12 בספטמבר]] [[1947]], לקראת ההצבעה ב[[או"ם]] על [[תוכנית החלוקה]], נמנה עם החותמים על מודעה שפורסמה ב[[ניו יורק טיימס]] והביעה התנגדות לחלוקה.