נתן שרנסקי – הבדלי גרסאות

בספרו השני "[[יתרון הדמוקרטיה|טיעון בזכות הדמוקרטיה: כוחה של החירות לגבור על עריצות וטרור]]", שכתב עם [[רון דרמר]] ויצא ב-[[2004]], מנסח שרנסקי את האידאולוגיה שלו בדבר חיוניותה של ה[[דמוקרטיה]] לרווחתה, התקדמותה ושגשוגה של האנושות ואת הכרחיותה ליציבות, [[ביטחון חברתי|ביטחון]] ו[[חירות האדם|חירות]] ברחבי העולם. שרנסקי מחלק את העולם לחברות חופשיות ("free societies") וחברות-פחד ("fear societies"). בחברות חופשיות, (בתקופתנו - מדינות חופשיות) האדם חופשי ליזום ולבטא את היצירתיות שלו, ובכך משיגות שגשוג כלכלי והתקדמות טכנולוגית, כמו כן - החירות מבטיחה שמירה על [[זכויות האדם]], מניעת דיכוי ובקרה עצמית. לעומת זאת, בחברות הפחד, האזרחים מפחדים להביע את דעתם ומבצעים את מצוות השלטון בחוסר רצון, דבר הגורם להתפתחות איטית של הכלכלה, עוני ונחשלות טכנולוגית. משטר הפחד מפני השלטון מדכא יוזמה חופשית וביקורת על השלטון, ובכך נותן פתח למעשי עריצות ו[[שחיתות]] שמרקיבים את מנגנון המדינה.

 

 

שרנסקי מסרב להגביל את הדמוקרטיה רק למערב וטוען שהיא חייבת להיות מנת חלקם של כל אומות העולם. לטענתו, הערבים, הסינים, הקובנים והאפריקנים ראויים לדמוקרטיה לא פחות מאשר אמריקנים, צרפתים ובריטים. שרנסקי טוען שיציבות בעולם תתאפשר רק כאשר כל אומות העולם יחיו במדינות חופשיות ולא ב[[דיקטטורה|דיקטטורות]] עריצות. לכן שרנסקי תומך בקו תקיף כנגד מדינות טוטליטריות שמטרתו הפלת העריצים והענקת חירות לעמים המדוכאים על ידי הקמת משטרים דמוקרטיים המחויבים ל[[חירות האדם|חירות]] ושמירה על זכויות אדם.