תיקון המידות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
Joalbertine (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 5:
|תלמוד בבלי=
|תלמוד ירושלמי=
|משנה תורה לרמב"ם={{רמב"ם||דעות|א|ללא=שם}}
|שולחן ערוך=
|ספרי מניין המצוות={{ספר המצוות|עשה|ח}}{{ש}}{{ספר החינוך|תריא}}
|ספרות הלכתית נוספת=
}}
'''
==מקור המצווה==
שורה 17:
{{ציטוט|ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב "אחרי ה' אלהיכם תלכו", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא?", '''אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה'''. מה הוא מלביש ערומים דכתיב "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" - אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים דכתיב "וירא אליו ה' באלוני ממרא" - אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים דכתיב "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" - אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים דכתיב "ויקבר אותו בגיא" - אף אתה קבור מתים.|{{בבלי|סוטה|יד|א}}}}
==המצוות ביחס לתיקון המידות==
רבים מחכמי ישראל בכל הדורות ניסו לראות איך יש לחבר את מעשי המצוות עם תיקון המידות. ישנם כאלה שסברו כי תיקון המידות אינו מכלל [[תרי"ג מצוות]]. רבי [[חיים ויטל]] הוא ממובילי דרך זו. לדבריהם, תיקון המידות הוא מצע טוב, חשוב והכרחי לעשיית מצוות והוא היסוד עליו עומד האדם, בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה"{{הערה|1=[[s:שערי קדושה א ב|שערי קדושה, ח"א ש"ב]]}}. אחרים סברו, כי תיקון המידות הוא חלק בלתי נפרד מעשיית המצוות. מייסד דרך זו הוא [[בחיי אבן פקודה|רבנו בחיי]]. לדבריהם, המצוות וידיעת הדת מתחלקות לשני חלקים - חובות האיברים וחובות הלבבות, כאשר חובות הלבבות הן חשובות ונפוצות אף יותר מחלק מהמצוות של חובות האיברים{{הערה|1=חובות הלבבות, הקדמה}}. לעומתם יש שסוברים כי תיקון המידות, הוא שלב להשגת החכמה שהיא המטרה, כאשר המצוות מהוות אמצעי חשוב והכרחי להביא את האדם לידי המיצוע במידותיו. כך סובר ה[[רמב"ם]]{{הערה|1=[[שמונה פרקים]], פ"ד; [[מורה הנבוכים]] ח"ג, פנ"ד}}.
אצל רבים ממחברי ספרי המידות המוטיבציה לחקירת מבנה הנפש ותיקון המידות הייתה במטרה לסלול דרך להגיע למדרגות רוחניות גבוהות של [[רוח הקודש (יהדות)|רוח הקודש]] ו[[נבואה]], כנראה בעקבות דברי [[חז"ל]] שטענו שהנביא צריך להיות מושלם בשכלו ומידותיו - "אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור, עשיר וענו".
==התפתחות הספרות התורנית בנושא==
לצד התעסקותם הרבה של חכמי ישראל, בהלכה, בהגות וב[[פרשני התנ"ך|פרשנות תנ"ך]], מעטים הם הספרים הקשורים לתיקון הנפש ועל עובדה זו עמדו בספריהם [[בחיי אבן פקודה|רבנו בחיי]] וה[[רמח"ל]].▼
אף שב[[תנ"ך]] (ובמיוחד ב[[ספר משלי]]) ישנם פסוקים לא מעטים הנוגעים לתחום זה, הקוראים לאדם לדבוק במידות טובות (ובמיוחד במידותיו של האלוהים) ולעשות [[צדקה]] ומשפט, אין בהם משנה סדורה, או ירידה לחקר הנפש, אלא התוויה כללית של רכישת מידות חיוביות כמו אהבה{{הערה|[[ואהבת לרעך כמוך]] - {{תנ"ך|ויקרא|יט|יח}}}}, נדיבות{{הערה|1= "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל", {{תנ"ך|משלי|כב|ט}}}}, צניעות{{הערה|1= "אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ", {{תנ"ך|משלי|ג|ז}}}} ודבקות באמת, לעומת עזיבת והדחקת מידות שליליות כמו שנאה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יט|יז}}}}, נקימה ונטירה{{הערה|1={{תנ"ך|ויקרא|יט|ז}}}}, חמדנות{{הערה|[[לא תחמוד]]}}, עצלות{{הערה|1={{תנ"ך|משלי|ו|ו|יא}}, {{תנ"ך|משלי|כד|ל|לד}}}}, גאוה{{הערה|1="תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב", {{תנ"ך|משלי|טז|ה}}, {{תנ"ך|משלי|כט|כב}}}}, כעסנות{{הערה|1="טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר", {{תנ"ך|משלי|טז|לב}}, {{תנ"ך|משלי|כט|כב}}}}, כחש ושקרנות{{הערה|ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו - {{תנ"ך|ויקרא|יט|יא}}}}, התאכזרות{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כג|ה}}, לא תחסום שור בדישו, {{תנ"ך|משלי|כז|ד}}}}, עצלות{{הערה|{{תנ"ך|משלי|כו|יג|טז}}}}, התפארות{{הערה|{{תנ"ך|משלי|כז|א}}}} ועוד.▼
▲אף שב[[תנ"ך]] (ובמיוחד ב[[ספר משלי]]) ישנם פסוקים לא מעטים הנוגעים לתחום זה, הקוראים לאדם לדבוק במידות טובות (ובמיוחד במידותיו של האלוהים) ולעשות [[צדקה]] ומשפט, אין בהם משנה סדורה, או ירידה לחקר הנפש, אלא התוויה כללית של רכישת מידות חיוביות כמו אהבה{{הערה|[[ואהבת לרעך כמוך]] - {{תנ"ך|ויקרא|יט|יח}}}}, נדיבות{{הערה|1= "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל", {{תנ"ך|משלי|כב|ט}}}}, צניעות{{הערה|1= "אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ", {{תנ"ך|משלי|ג|ז}}}} ודבקות באמת, לעומת עזיבת והדחקת מידות שליליות כמו שנאה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יט|יז}}}}, נקימה ונטירה{{הערה|1={{תנ"ך|ויקרא|יט|ז}}}}, חמדנות{{הערה|[[לא תחמוד]]}}, עצלות{{הערה|1={{תנ"ך|משלי|ו|ו|יא}}, {{תנ"ך|משלי|כד|ל|לד}}}}, גאוה{{הערה|1="תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב", {{תנ"ך|משלי|טז|ה}}, {{תנ"ך|משלי|כט|כב}}}}, כעסנות{{הערה|1="טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר", {{תנ"ך|משלי|טז|לב}}, {{תנ"ך|משלי|כט|כב}}}}, כחש ושקרנות{{הערה|ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו - {{תנ"ך|ויקרא|יט|יא}}}}, התאכזרות{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כג|ה}}, לא תחסום שור בדישו, {{תנ"ך|משלי|כז|ד}}}}, עצלות{{הערה|{{תנ"ך|משלי|כו|יג|טז}}}}, התפארות{{הערה|{{תנ"ך|משלי|כז|א}}}} ועוד. חכמי ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] ניסו להתוות מפה של רגשות חיוביים ושליליים, ותיארו למשל את ה[[אהבה]], טוב הלב, ה[[אומץ]], ה[[ענווה]], וה[[שמחה]], כרגשות חיוביים ואת ה[[גאווה]], ה[[כעס]]נות, ה[[קנאה]], צרות העין, היצריות, [[עצב (רגש)|העצבות]], ה[[דאגה]] ותשוקת הכבוד כרגשות שליליים שצריך להתרחק מהם.
בימי המשנה התחברו מספר חיבורים הנוגעים לענייני התנהגות נאותה ודרך ארץ כמו [[מסכת אבות]] ומסכתות דרך ארץ זוטא ורבה, אך העניינים הנוגעים במישרים לתיקון המידות מועטים בהם, ויש בהם הרבה דברים הקשורים לדרך ארץ, הנהגות טובות וחיזוק מעמדה של התורה ועבודת האל. ב[[תלמוד]] לא ראו לנכון ליצור דיונים מיוחדים על המסכתות הנוגעות להנהגות ומידות. אמרות שונות בענייני המידות מפוזרים ללא סדר בכל התלמוד, ובהן חלוקה בין מידות טובות ורעות, ובעיקר דברי שבח של המידות הטובות וגינויין של הרעות, אם בצורה מופשטת ואם על ידי הבאת דוגמאות.
{{חלונית
|תוכן="חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר, ויש מן החולים מי שמתאוה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה כגון העפר והפחם, ושונא המאכלות הטובים כגון הפת והבשר. הכל לפי רוב החולי. כך בני אדם שנפשותיהם חולות, מתאוים ואוהבים הדעות (=המידות) הרעות, ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה, והיא כבידה עליהם למאד לפי חליים. {{ש}} וכן ישעיהו אומר באנשים הללו "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר", ועליהם נאמר "העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך". {{ש}} ומה היא תקנת חולי הנפשות? ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים, בדעות שמלמדין אותם, עד שיחזירום לדרך הטובה, והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם, עליהם אמר שלמה "חכמה ומוסר אוילים בזו.""
|מקור= רמב"ם, משנה תורה, [[s:רמב"ם הלכות דעות ב|הלכות דעות ב' א']]}}
▲לצד התעסקותם הרבה של חכמי ישראל, בהלכה, בהגות וב[[פרשני התנ"ך|פרשנות תנ"ך]], מעטים הם הספרים הקשורים לתיקון הנפש ועל עובדה זו עמדו בספריהם [[בחיי אבן פקודה|רבנו בחיי]] וה[[רמח"ל]].
חכמי ישראל ב[[ימי הביניים]] וליתר דיוק בתקופת [[תור הזהב בספרד]] בין המאות התשיעית וה-13 פרסמו מספר חיבורי יסוד הנוגעים לעניין כמו הספר "תיקון מידות הנפש" המיוחס לרבי [[שלמה אבן גבירול]] (על פי חמשת החושים), "[[שמונה פרקים]]" חיבורו הידוע של ה[[רמב"ם]] שמהווה מבוא לפירושו על מסכת אבות, ו"[[המספיק לעובדי השם]]" חיבורו של הרב [[אברהם בן משה|אברהם]] בן הרמב"ם. חכמי ימי הביניים ניסו להבין ולהתחקות אחרי מבנה הנפש, על מנת לפעול למען תיקון האדם והבאתו לידי מדרגת הנבואה. [[בחיי אבן פקודה|רבנו בחיי]] בספרו הידוע "[[חובות הלבבות]]", שבו הוא מפנה את תשומת הלב ל"תורת המצפון המוזנחת" כדבריו, מחלק את חובת הדת לשני חלקים: ידיעת חובת האיברים וידיעת חובת הלבבות. לטענתו, גם בעיסוק ב[[רגש]]ות יש מצוות עשה ולא תעשה.
שורה 45 ⟵ 41:
רבי [[ישראל מסלנט]] מייסדה של [[תנועת המוסר]], הוסיף נופך משלו ב"[[s:אגרת המוסר|אגרת המוסר]]" שכתב. גם [[הרב קוק]] כתב ספר בנושא בשם "מוסר אביך", בו הוא דן בהיבטים שונים בתחומים אלו, הנוגעים ל[[מוסר]]יותו של אדם. וכן כתב את הספר "מידות הראי"ה", בו הוא מסביר בצורה מעמיקה את עיקרן של המידות.
▲בספרו הרב מביא מקורות שונים בעניינים של תיקון המידות, ומתעסק בשורשי המידות ובצדדים שונים של תיקון המידות.
==אבני דרך בתיקון המידות==
| |||