גירושי יהודי צרפת – הבדלי גרסאות

מ
הוספת קישור לראש עיריית פריז
מ (הוספת קישור לראש עיריית פריז)
 
== הגירוש ב-1394 ==
בתקופתו של [[ז'אן השני, מלך צרפת|ז'אן השני]] ב-[[1359]] ושוב ב-[[1361]] נעשו ניסיונות לאפשר ליהודים להתיישב שוב בצרפת. ניתנה להם ערובה לביטחונם למשך עשרים שנה, והם הורשו אפילו לגבות [[ריבית]] גבוהה על הלוואות. בנו של ז'אן השני, [[שארל החמישי, מלך צרפת|שארל החמישי]] ניסה להגן על היהודים במשך כל ימי מלכותו, ואף האריך בעשרים שנה את הערובה לביטחונם ואת זכותם להתגורר בצרפת - זכויות שניתנו לראשונה בתקופתו של אביו. אך ב-[[1365]]-[[1366]] חוגים מסוימים ניסו להשפיע עליו לגרש את היהודים וב-[[6 בינואר]] [[1367]] הוא נאלץ לחתום על צו גירוש שלא יצא לפועל, וציווה לערוך רשימה של נכסי היהודים (צווים דומים הוצאו על ידו ב-[[1368]] וב-[[1370]]). אחרי מותו של שארל החמישי ב-[[1380]], ההמון תקף את היהודים. רבים מהם נרצחו וילדים יהודים נחטפו. [[ראש עיריית פריז]] [[איג אובריו]] ניסה למנוע את ה[[פוגרום]] ביהודים, ואפילו החזיר מספר ילדים להוריהם, אך הוא פוטר והושם ב[[כלא]]. ב-[[1382]], איג אובריו והיהודים היו קורבנות של מהומות נגד [[הכתר הצרפתי]].
 
[[שארל השישי, מלך צרפת|שארל השישי]], שירש את המלכות מאביו, שודל אף הוא לגרש את היהודים, ובסופו של דבר אכן נכנע ללחץ ההמון{{הערה|שם=פרי|}}, וב-[[17 בספטמבר]] [[1394]] ([[כ"ב בתשרי]] [[ה'קנ"ה]]), בחג [[שמיני עצרת]], שנתיים לאחר שלקה ב[[הפרעה נפשית|מחלת נפש]] שגרמה לו התקפות חוזרות ונשנות של שיגעון, פרסם צו, כי מחמת תלונות חוזרות ונשנות הבאות לאוזניו על פשעים שביצעו היהודים כלפי הנוצרים, נאסר על כל היהודים להתגורר בתחומי הממלכה (זאת למרות שחלפו רק 13 שנה מתוך ה-20 שנות ערבות לביטחון היהודים, שהוענקו על ידי אביו). הצו לא נאכף מיידית. ניתנה ליהודים שהות למכור את נכסיהם ולפרוע את חובותיהם. כמו כן אלו הנוצרים שלוו מאת היהודים, חויבו לפרוע את חובותיהם (בהמשך, לאחר עזיבת היהודים, אלו שעדיין לא פרעו את חובותיהם, נפטרו מכך). במשך החורף של [[1395]] יצאו היהודים מגבול צרפת, כשהם מלווים בדרכם על ידי שומרים עד הגבול.