מדינת היהודים – הבדלי גרסאות

עיתונו של הרצל שמר על שתיקה. בנדיקט הפר את הבטחתו המוקדמת להרצל לפרסם בעיתון ביקורת על הספר והוציא פקודה שאסור להזכיר אותו ואת הנושא בו הוא עוסק בטורי העיתון. הרצל העיר על כך בלעג, כי אותו עיתון התעלם במשך שנים גם מקיומו של ה[[סוציאליזם]], בתקוה שההתעלמות ממנו תעביר אותו מהעולם.{{הערה|שם=אילון הרצל 201|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 201–202.}}

התגובה הראשונה בדפוס לאחר הוצאתו לאור של הספר, היתה חיובית מאד, פרי עטו של חבר הפרלמנט איבן פון סימוני, שהיה מסית אנטישמי ידוע. ב-4 במרץ 1896, כתב הרצל ביומנו: "תומכי הנלהב ביותר עד היום, סימוני, מפציץ אותי במאמרים ראשיים מלאי שבחים ושולח לי שני טפסים מכל מאמר".{{הערה|שם=אילון הרצל 201}}

 

לאור היחס המגוון של היהודים בגולה ובארץ לספרו, שש שנים לאחר מכן הוציא הרצל לאור את ספרו [[אלטנוילנד]], בסגנון רומן בדיוני, בניסיון לתרגם את חזונו על החברה הטובה ל[[סוגה]] ספרותית אהודה. הרומן צבר תאוצה מהר עד שהפך להיות מסמך מכונן שהוביל ל[[העלייה השנייה|עליה שנייה]] ול[[העלייה השלישית|עליה שלישית]] ואף היה חלק בלתי נפרד מארון הספרים היהודי-הציוני.