דליה כרמל – הבדלי גרסאות

דליה כרמל נולדה ב[[ירושלים]] בשנת 1935. אביה ד"ר יוסף ויזר מ[[הונגריה]] ואמה אמה ויזנרידלובקר מ[[לטביה]] נפגשו ב[[גרמניה]] ועלו ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1931]]. האב היה למנהל הרפואי של בית ההחלמה לחולי [[שחפת]] ב[[מקור חיים (שכונה)|מקור חיים]] ובשנת [[1948]], בזמן [[מלחמת העצמאות]], אחרי שהמוסד הופגז, עברה המשפחה ל[[תל אביב]] והיא למדה בבית ספר חיכון ב[[רמת גן]],

ב-[[3 בינואר]]במאי [[1953]] התגייסה דליה כרמל לשירות סדיר בצה"ל. היא הוצבה ל[[חיל המודיעין]] ושירתה תחילה תחת יהושפט הרכבי ובהמשך וכשנה אחרי כמזכירה בלשכת ראש [[אגף המודיעין]], אלוף משנה בנימין גיבלי עם שובו מארה״ב. אגף המודיעין (אמ"ן) הוקם באותה שנה כאגף ב[[המטה הכללי של צה"ל|מטה הכללי של צה"ל]]. עד אז פעלה במטכ"ל מחלקת המודיעין, שהייתה כפופה לאג"ם, אגף המטה הכללי (לימים אמ"ץ, [[אגף המבצעים]]). ראש מחלקת המודיעין הראשון היה סגן אלוף [[איסר בארי]] וראש אגף המודיעין הראשון היה בנימין גיבלי. שמות שניהם נקשרו לפרשות חמורות; שמו של איסר בארי נקשר במספר פרשיות שהחמורה שבהן הייתה [[פרשת טוביאנסקי]], הוצאתו להורג של קצין צה"ל מאיר טוביאנסקי, שהואשם על לא עוול בכפו, כפי שהתברר לאחר מעשה, ב[[ריגול]]. שמו של בנינימין גיבלי עתיד להתקשר, במהלך שירותה של דליה כרמל כמזכירתו, בפרשת העסק הביש.

דליה כרמל לא הספיקה לשהות בניו יורק אלאכ שבועיים3 בלבדחודשים ואז נקראה לשוב לישראל לחקירה נוספת. אברי אלעד, המפעיל של החוליה, שבשל אילוצי [[הצנזורה הצבאית]] כונה בתקשורת "האדם השלישי", הגיע לישראל אחרי שנותר שבועיים במצרים בלא שנעצר. תחילה נחשב לגיבור, אך בשנת [[1958]], בעת ששהה בחו"ל, גברו החשדות שפעל כ[[סוכן כפול]], והוא אשר הסגיר את אנשי החוליה למצרים. הוא פותה לחזור לארץ, נעצר, נחקר, והועמד למשפט בדלתיים סגורות. במהלך משפטו טען שבצה"ל זויפו מסמכים, וניתנו עדויות שקר במטרה לטייח את האחריות לעסק הביש. פרטי עדותו נשארו חסויים עד לשנת 1960, אך בשנה זו נפגש לבון עם ראש הממשלה ושר הביטחון [[דוד בן-גוריון]] ודרש את טיהור שמו מן האחריות ל"עסק הביש". בן-גוריון סירב לטהר את שמו ובחר לקיים חקירה נוספת על ידי ועדה צבאית בראשות [[שופט]] [[בית המשפט העליון]] [[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]], שגויס למילואים לצורך זה והוענקה לו דרגת ייצוג של אלוף משנה. שני עמיתיו של כהן לוועדה היו אנשי צבא – אלופי המשנה [[מתי פלד]] ו[[אהרון דורון]]. לדליה כרמל הובטחה חסינות מפני הפללה בשל עדותה בפני הוועדה, אך העדות ניתנה על ידה בחו"ל, כאשר [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[גדעון האוזנר]] הגיע ל[[פריז]] לקבלת העדות. בעדותה מסרה כי בנימין גיבלי כתב ביולי 1954 מכתב לרמטכ"ל משה דיין אודות הפעולה במצרים. לדבריה היא הדפיסה מאוחר יותר עמוד נוסף למכתב, בו נוספה הפיסקה: "לפי הוראתו של לבון".

ב[[17 באוגוסט]] [[2018]] התפרסם בעיתון [[מעריב]] ראיון טלפוני שערך כתב העיתון [[אייל לוי]] עם דליה כרמל בביתה בניו יורק. בראיון מודה דליה כרמל בזיוף העתק המכתב ששלח בנימין גיבלי לרמטכ"ל משה דיין ב-12 ביולי 1954 על ידי הוספת פסקה האומרת עי הפעולה בוצעה על פי הוראתו של לבון. יחד עם זאת היא טוענת כי לבון אמנם נתן את ההוראה, אך הזיוף נועד לחזק את טענתו של גיבלי כי לבון נתן את ההוראה, אשר לגיבלי לא היו ראיות מוצקות להוכחתה. ביטחונה בכך מסתמך על זכרונה כי גיבלי הלך לפגישה בארבע עיניים עם לבון וחזר ממנה נרגש והורה לה לכנס קבוצה של קצינים לישיבה איתו. לדבריה היא לא נכחה בישיבה אך היא סבורה כי משם יצאה ההוראה לביצוע הפעלה.