יוסף זריצקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏שנים מאוחרות: תיקון גיל לפי תאריכי לידה ופטירה
שורה 105:
בשנת [[1980]] נמכר אקוורל של זריצקי משנת [[1924]] ב[[מכירה פומבית]] של גלריה גורדון ב-79 אלף דולר. אולם, לבד מהצלחה כלכלית התכבד זריצקי בשנותיו האחרונות גם במחוות ציבוריות שונות. בשנת [[1979]] השתתף לראשונה בראיון טלוויזיוני בתוכנית בשם "טעם ורוח" בהנחייתו של [[גדעון עפרת]].{{הערה|ראו: [[עולם הקולנוע|להיטון - עולם הקולנוע]], 7 ביוני 1979.}} בשנת [[1981]] הוציא [[השירות הבולאי]] [[בול]] ועליו הציור "ירושלים, מבט על שער יפו" ([[1927]]). בשנת 1981 יזם [[מארק שפס]], מנהל [[מוזיאון תל אביב לאמנות]], הענקת תואר [[יקיר העיר תל אביב]] לזריצקי; ב-[[26 במאי]] [[1982]] קיבל זריצקי את התואר מידי ראש העיר [[שלמה להט]].{{הערה|[[נתן גרוס]], "דיוקנאו של אמן", [[על המשמר]], 11 בינואר 1982}} בינואר 1982 נערכה במוזיאון תל אביב הקרנה חגיגית של הסרט התיעודי "דיוקנו של אמן – יוסף זריצקי" (1981; 32 דקות), בבימויו של [[יכין הירש]], ובהפקת [[משרד החינוך]] ו[[שירות הסרטים הישראלי]]. בשנים [[1984]]–[[1985]] הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה ובה כ-340 יצירות.
 
ב-[[26 במרץ]] [[1985]] נפטרה אשתו של זריצקי, שרה. זריצקי עצמו נפטר כמה חודשים אחריה, ב-[[30 בנובמבר]], בבית החולים [[אסותא]]. בן 9694 היה במותו. ארונו הוצב באולם הכניסה של מוזיאון תל אביב, ולאחר [[הספד]]ים הוסע הארון לצובה, שם נקבר.{{הערה|רותי רובין, "התייתמה האמנות הישראלית", [[חדשות (עיתון)|חדשות]], 1 בדצמבר 1985}}
 
==יצירתו של זריצקי==