פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הוספת קישור להתפטרות
ככל שהתבררו ממדי התבוסה הצרפתית, היו ה"תבוסתנים" בממשלה ליותר קולניים וליותר תקיפים. פטן חיווה את הדעה כי הסכנה העומדת בפני צרפת אינה התבוסה, אותה יש לראות כעובדה קיימת, אלא החשש מעליית גורמים חברתיים רדיקליים, נוסח [[הקומונה הפריסאית]], לאחר התבוסה.
 
ב-[[16 ביוני]] [[1940]] נשבר פול ריינו. הממשלה ישבה אז ב[[בורדו]], לאחר שהנאצים כבר נכנסו לפריז. היה ברור כי על צרפת לנקוט באחת משתי דרכים. המשך המלחמה - אם מן המושבות, כפי שהציע מנדל, ואם באמצעות איחוד עם [[בריטניה]] כפי שהציע [[צ'רצ'יל]], או כניעה. לרשות צרפת עמדו [[חיל ים|צי]], שהיה עדיין שלם ובעל כוח משמעותי, מושבות, שיצרו טריטוריה שהשתרעה על פני חלקים ניכרים ב[[אפריקה]], ב[[אסיה]] וב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], ובריטניה הגדולה וצבאה אשר נמלט מהשמדה ב[[מבצע דינמו]], הוא הפינוי מ[[דנקרק]]. אנשים כמנדל סברו כי יש להקים ממשלה צרפתית בגולה ולהמשיך להלחם. פטן סבר, כי יש לקבל תנאי כניעה טובים ככל האפשר. על הכף עמדה גם ההתחייבות הצרפתית שלא להיכנע בנפרד. ריינו נקרע בין שני כוחות אלו, עד שתש כוחו. בליל השישה עשר ביוני הודיע ל[[נשיא צרפת]] [[אלבר לברן]] על התפטרותו[[התפטרות]]ו. לברן לא היסס, ועוד באותו הלילה קרא לפטן והורה לו להרכיב ממשלה. היה זה צעד שעליו יתחרט לברן עד סוף ימיו{{מקור}}, והוא עתיד היה להמיט חרפה הן על פטן והן על צרפת.
 
==צרפת של וישי==