ישראל מסלנט – הבדלי גרסאות

נולד ב[[ו' בחשוון]] [[ה'תק"ע]], [[1810]], בעיירה [[זאגר]] שבקרבת [[שאולאי]], בצפון [[ליטא]], ללאה ולרבי [[זאב וולף ליפקין]]. אביו כיהן כרב בערים זאגר, [[גולדינגן]] ו[[טלז]] והוא מחבר הגהות "בן-אריה" על התלמוד וארבעה טורים שנדפסו ב[[הוצאת וילנא]]. מגיל צעיר נחשב ל[[עילוי (לימוד)|עילוי]] בזכות שכלו החריף ותפיסתו המהירה. כשהיה בן 12 נסע ללמוד בישיבה ב[[סלנט]] אצל רבי [[צבי ברוידא]]. בגיל 14 נישא לבתו של רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט.

ב-[[1849]] עבר רבי ישראל ל[[קובנה]]. ב-[[1857]] עבר ל[[קניגסברג]] שב[[פרוסיה]]. משם הוא הפיץ כתב עת בענייני ה[[אתיקה]] היהודית. ב-[[1879]] ייסד הרב [[כולל אברכים]] בעיר קובנה, שב[[ליטא]]. ב-[[1880]] עבר הרב ל[[פריז]] והמשיך להפיץ משם את תורתו ושיטתו אף ב[[מערב אירופה]]. רבי ישראל פעל בגרמניה ובצרפת לתרגום התלמוד לאחת משפות אירופה. מטרתו הייתה להביא לידיעת העולם את אוצרות התלמוד. לצורך המשימה הוא נפגש עם אנשי רוח ואקדמיה אך הדבר לא צלח בידו, מאחר שלא מצא את האנשים הראויים והכסף הדרוש למימון המשימה. שנתיים מאוחר יותר, חזר רבי ישראל סלנטר לעיר [[קניגסברג]], שם נפטר ב[[כ"ה בשבט]] [[תרמ"ג]].

בדרכו להכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי. היו מראשי הישיבות שחששו שלימוד המוסר יפגע בלימוד שאר חלקי התורה. בישיבות מסוימות אף נאסר על אנשי תנועת המוסר להיכנס לישיבה.{{הערה|בשנת 1897 הרב [[נתן צבי פינקל]] נאלץ לעזוב את הישיבה אותה יסד ב[[ישיבת חברון|סלובודקה]] עקב התנגדות לשיטת המוסר. היה זה אחד מתוך אירועים רבים דומים, סביב מחלוקת זו.}}

ציטוט מפורסם מרבי ישראל סלנטר נאמר לגבי התרגשותו ערב אחד, בהולכו ברחובות החשוכים של עירו, וראה אור דולק בבית. בהביטו, ראה יהודי בעל מלאכה העובד אל תוך הליל (לסיפור זה גרסה עם נגר או סנדלר). כששאל אותו, מדוע הוא עובד כל כך מאוחר ענה האיש: "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן". רבי ישראל מיהר לספר לתלמידיו את שחווה. "מבינים אתם!" אמר, "כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן". משפט זה הפך להיות המוטולמוטו שלו.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=g2X3fd7FrT8 הקלטה של שלמה ארצי] למלים (ביידיש) "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" בלחן של משה (מונה) רוזנבלום}}{{הערה|https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?23406 Page 12}}{{הערה|https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?600032 Page 34}}{{הערה|https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?195802 Page 27}}{{הערה|https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?60437 Page 26}}{{הערה|https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?179049 Page 133}}

במאמר "שערי אור" בתחילת הספר, הוא מתמודד עם עניין החכמה (כפי הנראה גם תוך התייחסות להשכלה), וכותב שלימוד התורה מחייב יראה, כאשר למעשה מטרת לימוד התורה הוא ה"יראה".

לרבי ישראל מסלנט היו ארבעה בנים ושתי בנות.

*בנו, [[יום טוב ליפמן ליפקין]] (1876-1846), פנה ללימודים אקדמיים בקניגסברג ובברלין, לאחר שעזב את בית אביו בגיל 15. מאוחר יותר השלים למגינת לב אביו את לימודי ה[[דוקטורט]] שלו ב[[אוניברסיטת יינה]], והספיק להתפרסם בזכות המצאותיו בתחום ה[[מכניקה]] בטרם מותו בגיל צעיר עוד בחיי אביו.{{הערה|1=ראהראו [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49344&st=&pgnum=446&hilite= מאמר אודותיו בקובץ האסיף א]}}{{הערה|ראו: {{אנ|Peaucellier-Lipkin_linkage|Peaucellier-Lipkin_linkage}}.}}

*בנו, הרב [[יצחק ליפקין]], כיהן כאב"ד יאנוב, קרוז ופרשניץ ובסוף ימיו עלה לארץ ישראל והתגורר בירושלים. נפטר בשנת [[תרס"ג]]. בקונטרס "חוט המשולש" שנדפס בירושלים בשנת תרס"ד הובא מדברי תורתו וכן מתורת אביו וסבו. בשנת תשמ"ח (1988) הודפס הספר "לוחות אבנים" ובו דרשותיו ומאמריו.{{הערה|1=בנו, הרב אריה לייב ליפקין, היה גיסו של הרב [[אריה לוין]] ואביהם של הרבנים בנימין וחיים יצחק ליפקין. אודות רבי יצחק ליפקין ומשפחתו ראו: [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22908&st=&pgnum=106&hilite=], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22908&st=&pgnum=150&hilite=] ,[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22533&st=&pgnum=22&hilite=].}}{{הערה|{{היברובוקס||חוט המשולש|32342|ירושלים תרס"ד}}.}}

*בן נוסף, הרב אריה לייב ליפקין-הורוויץ (נפטר ב[[כ"א באדר]] [[תרנ"ו]], [[1896]]), כיהן כאב"ד בכמה עיירות ובסוף ימיו ב[[בערזין]]. מחבר הספר "חיי אריה".{{הערה|{{היברובוקס|אריה ליב הורוויץ|חיי אריה|43056|וילנא תרס"ז}}.}}

* בתו, מלכה הינדא, נישאה לרב אליהו אליעזר גרודננסקי, חותנו של הרב [[חיים עוזר גרודזינסקי]].

* בן אחיו של רבי ישראל מסלנט היה הרב אריה לייב ליפקין (ת"ר-תשרי תרס"ג, 1902) שכיהן כאב"ד בפאפעלאן, קראטינגא ו[[וקשנה]]. חיבוריו שנדפסו: דברי ידידיה, אור היום, שבילי המאורות וחידושי מהרא"ל.