איש שמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת {{תב|ויקישיתוף בשורה}} בקישורים חיצוניים במידה וחסר (תג) (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1קונבנציונלי\2
שורה 16:
המנגנון החלופי, אותו החלו לפתח ביוני 1944 בבניית הפצצה "איש שמן", היה "מנגנון קריסה". במנגנון זה מסה תת-קריטית של פלוטוניום מוקמה במרכז מסה כדורית של [[חומר נפץ]] רגיל. מספר נפצים על פני שטח כדור חומר הנפץ הוצתו בו-זמנית כדי ליצור לחץ עצום פנימה לכיוון ליבת הכדור, דוחסים אגב כך את מסת הפלוטוניום שבמרכזו ומגבירים את צפיפותה עד לכדי מסה קריטית המאפשרת את תגובת השרשרת הגרעינית.
 
נקודת התורפה בבניית פצצה בעלת מנגנון קריסה הייתה טמונה בקושי ליצור תהליך דחיסה סימטרי. דחיסה א-סימטרית הייתה מביאה לפליטת מסת הפלוטוניום אל מחוץ לגוף הפצצה, ובכך לשיבוש תהליך הביקוע הגרעיני ולפיצוץ לא יעיל של [[פצצה מלוכלכת]] (פצצה קונבנציונאליתקונבנציונלית המזוהמת ב[[פסולת גרעינית]] ובחומרים [[רדיואקטיביות|רדיואקטיביים]]). על הקושי התגברו על ידי התקנת חומר הנפץ הרגיל כמערך "עדשות נפץ" הידרודינמיות - חומרים נפיצים בצפיפויות שונות - אשר מיקדו את גלי ההדף בתוך הכדור המתפוצץ כלפי פנים, בדומה לאופן שבו עדשה אופטית ממקדת קרני אור.
 
מנגנון הקריסה יעיל ובטיחותי ממנגנון הירי שהיה בעל פוטנציאל גבוה לתאונות, אך בשל מורכבותו והדיוק הרב שהצריך, ביצעו האמריקנים ביולי 1945 ניסוי מקדים לבחינת יעילות הנשק החדש - "[[ניסוי טריניטי]]" – ובו פוצצו באופן מבוקר פצצה פלוטוניום בעלת מנגנון קריסה. עוצמת הפיצוץ בניסוי, שהיה הפיצוץ הגרעיני הראשון בהיסטוריה, הייתה כ-20 קילוטון: חזקה פי שניים עד ארבעה מהעוצמה לה ציפו.