ויקיפדיה

סחר העבדים האטלנטי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: \1, צ'ארלס
שורה 6:
בין המאות ה-16 וה-19, החלו תושבי אירופה לגלות את ארצות העולם החדש ורבים מהם התיישבו דרך קבע באמריקה הצפונית והדרומית, ב[[אוסטרליה]] וב[[ניו זילנד]]. התושבים הללו היו זקוקים לכוח עבודה רב וזול שיענה על צרכים שונים ומגוונים: עבודה ב[[מטע]]ים וב[[שדה (חקלאות)|שדות]], [[כרייה|כריית]] [[מתכת|מתכות]] יקרות, סלילת [[מסילת ברזל|מסילות ברזל]] ו[[כביש]]ים, עבודות בענפי מלאכה שונים ועבודות שירות ב[[אחוזה|אחוזות]] הגדולות שבנו. העבדים השחורים החליפו את ה[[אינדיאני]]ם בני המקום, שהועסקו על ידי המתיישבים החדשים, כיוון שרבים מהם לא הצליחו לעמוד בתנאי העבודה הקשים וחלקם אף לקו ב[[מחלה|מחלות]] שהביאו ל[[מוות|מותם]]. העבדים האפריקאים הראשונים הגיעו ל[[מושבות]] ה[[אנגליה|אנגליות]] בצפון אמריקה. מאמצע [[המאה ה-17]] הם ו[[צאצא]]יהם היו לרכושם של בעליהם לפי [[חוק]]. הם נחשבו כ[[סחורה]] ונמכרו ב[[שוק (מסחר)|שווקים]] לצד סחורות ושירותים שונים.
 
בתקופה זו, מיליוני אפריקנים נתפסו, נמכרו והובלו לחברות המערביות. פתיחת המסחר האטלנטי העולמי בתחילת המאה ה-15 הובילה להגירה גדולה (הן מרצון והן מכפייה) מהעולם הישן לאמריקה שקיבלה את הכינוי "העולם החדש".{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:0|{{צ-מאמר|מחבר=Rucker, W. C.|שם=The African and European Slave Trades|כתב עת=A Companion to African American History}}}} במשך כל תקופה זו, הרוב המוחלט של השחורים באמריקה סווגו כעבדים, לא נחשבו כבני אדם, נשללו מהם זכויות האדם הבסיסיות ביותר והם זכו לטיפול מזלזל ואכזרי. {{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=. Stern, S. M|שם=The atlantic slave trade—The full story|כתב עת=Academic Questions}}}}
 
בני האדם היו [[חטיפה|נחטפים]] באפריקה בידי סוחרים מקומיים או על ידי בני [[שבט]]ים יריבים, ולעיתים נמכרו גם בידי בני משפחותיהם שעבורם אספקת העבדים הייתה דרך פרנסה עיקרית. עם חטיפתם או רכישתם הפכו לעבדים. הם הובלו ב[[ספינה|ספינות]] בתנאים בלתי אנושיים, בעיקר ל[[האיים הקריביים|איים הקריביים]] ול[[ברזיל]], שם [[עינוי|עונו]] ונמכרו תמורת [[זהב]] או סחורות בהתאם לאיכותם. בשלבים מאוחרים יותר של סחר העבדים נשלט הסחר בידי סוחרים ברזילאים ו[[הולנדי]]ם. ההערכה היא כי למעלה מ-12.5 [[מיליון]] עבדים הובלו לאמריקה, וכ-15% מהם נספו ב[[מסע]].
שורה 22:
 
== מאפייני הסחר ==
הסחר החל בתחילת המאה ה-15 עם הגעתם של הפורטוגלים לחופי האוקיינוס האטלנטי שם הם החלו במגעים עם ממלכות אפריקאיות אשר הסכימו לנהל שותפות עסקית. בשלב הראשון, היחסים בין האירופאים לאפריקאים היו מבוססים על שותפות ושיווין. האירופאים כיבדו את הפרוטוקולים האפריקאים, צייתו לחוקים האפריקאים ושילמו דמי שימוש בעבדים. אך עם הזמן, אירופה שינתה את מערכת היחסים הזו על ידי פילוג האוכלוסייה האפריקאית. לעומת אירופה, האוכלוסייה האפריקאית הייתה מפולגת מבחינה פוליטית. כאשר אירופה העלתה את שווי הסחורה שלה, היא למעשה גרמה לקונפליקטים ומלחמות בין קהילות שונות באפריקה אשר התחרו מי ימכור יותר עבדים לאירופה. אירופה ניצלה את חילוקי הדעות הפוליטיים באפריקה, נהנתה מהם ואף קראה לה "גן העדן של סוחרי העבדים". {{הערה|{{צ-ספר|שם=How Europe underdeveloped Africa|מו"ל=Malden, MA|שנת הוצאה=2010}}}} בכך, אירופה הפכה את המסחר לנוח יותר עבורה ועבור האינטרסים שלה ובכך למעשה החל הסחר לקבל את אופייו הכפייתי והמנצל דבר שהוביל להתקוממויות בקרב העבדים עצמם. החלו מרידות על הספינות, התאבדויות במהלך המעבר, נוצרו קהילות של עבדים אשר נמלטו באפריקה, התפתחו תנועות אופוזיציה והחלו ניסיונות של מדינות שונות לדכא את הסחר.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:0}} תקופה זו של המסחר בה היה סחר של עבדים אפריקאים על ידי הפורטוגזים והספרדים נקראת "המערכת האטלנטית הראשונה". תקופה זו החלה בשנת 1502 ונמשכה כ-80 שנים. בהמשך, הצטרפו לסחר גם אנגליה, צרפת והולנד אשר הובילו את העבדים בעיקר לקאריביים ולברזיל עד לתום תקופת הסחר בשנת 1808. {{הערה|{{צ-ספר|שם=The Atlantic slave trade.|מו"ל=Cambridge University Press|שנת הוצאה=2010}}}} הסחר עצמו התנהל בצורה משולשת והאפריקאים לקחו בו חלק פעיל. בשלב הראשון סוגים שונים של סחורות הועברו מאירופה לאפריקה כתשלום לאפריקאים עבור כל עבד שהעבירו לאירופה. בשלב השני נשלחו עבדים אפריקאים לאמריקה ולאיים הקריביים. לבסוף, התוצרים של העבדים (כותנה, רום, סוכר, טבק) הועברו בחזרה מאמריקה לאירופה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:1|{{צ-ספר|שם=The Atlantic slave trade: effects on economies, societies and peoples in Africa, the Americas, and Europe.|מו"ל=Duke University Press.|שנת הוצאה=1992}}}}
 
== החלק של אירופה בסחר ==
סחר העבדים האטלנטי היה, לאורך רוב התקופה שבה התקיים, מפעל ממשלתי במדינות שהשתתפו בו.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:2|{{צ-ספר|שם=The Atlantic Slave Trade.|מו"ל=Cambridge University Press|שנת הוצאה=1999}}}} עם התרחבות האימפריות האירופאיות, צמחה כלכלה גלובלית שבתוכה חלוקת עבודה ברורה והתמחויות לכל יבשת. אירופה הייתה הגורם המתכנן, המממן, המארגן והצרכן המרכזי של העבדים. כמו כן, בה נעשו רוב תהליכי העיבוד הסופיים של חומרי הגלם שהפיקו העבדים. {{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=קרן, א., גרשוני, י.|שם=הקדמה: רק כוונות טובות?|כתב עת=זמנים: רבעון להיסטוריה}}}}
 
בחצי המאה הראשונה של סחר העבדים האטלנטי, מ-1440 ועד 1500 בקירוב, אירופה עצמה היוותה הצרכן העיקרי של עבדים אפריקאים. מספר גדול של עבדים הובאו לפורטוגל וספרד, שם הונחו מרבית היסודות לתפקידים שהם ימלאו לבסוף בעולם החדש.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:3|{{צ-מאמר|מחבר=Morgan, P. D.|שם=The cultural implications of the Atlantic slave trade: African regional origins, American destinations and new world developments.|כתב עת=Slavery and Abolition}}}}
שורה 31:
הימאים הפורטוגלים נחתו לראשונה באפריקה בעשור הרביעי של המאה ה-15. הם לכדו מקומיים אפריקאים ושלחו אותם לאירופה. בשנת 1441 נחטפו עשרה אפריקנים מחופי גינאה והועברו לנסיך מדינת פורטוגל, הנרי, כמתנה מבני עמו הימאים – מתנה שניתנה לו כיוון והיה המלך. במשלוחים הבאים לחוף המערבי של אפריקה, נלקחו התושבים ונשלחו לפורטוגל כדי שימכרו כמשרתים. הרפתקנים פורטוגלים שהפליגו לכיוון דרום מזרח לאורך מפרץ גינאה בשנת 1472 הגיעו אל החוף של השטח שכיום מוכר כניגריה. הם מצאו אנשים מתרבויות מגוונות. חלקם התגוררו בעיירות הנשלטות על ידי מלכים בעלי תואר אצילות ואנשי חצר, בדומה לחברות מימי הביניים, אך כמה מהם התקיימו גם בצורה כפרית ביערות, מרוחקים מהשפעות חיצוניות.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:4|{{קישור כללי|כתובת=http://www.afbis.com/analysis/slave.htm|הכותב=Obadina, T.|כותרת=The Slave Trade-A Root of Contemporary African Crisis.|אתר=|תאריך=}}}}
 
ב-18 באוגוסט 1518 חתם [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], על צו מלכותי המאשר הובלת עבדים ישירות מאפריקה לאמריקה. עד אז הועברו בדרך כלל עבדים אפריקאים לספרד או לפורטוגל, ורק לאחר מכן לאיים הקריביים. החלטתו של צ'רלסארלס לאפשר סחר ישיר מאפריקה שיפרה במידה ניכרת את מצבם הכלכלי של סוחרי העבדים, ושינתה באופן דרמטי את טיבה ושיעורה של תעשיית סחר העבדים האטלנטי.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.independent.co.uk/news/world/americas/transatlantic-slave-trade-voyages-ships-log-details-africa-america-atlantic-ocean-deaths-disease-a8494546.html |כותרת=Details of horrific first voyages in transatlantic slave trade revealed |תאריך_וידוא=17 באוגוסט 2018 |הכותב= |תאריך=17 באוגוסט 2018 |שפה=אנגלית |ציטוט= |מידע נוסף=בעיתון ה[[אינדפנדנט]]}}.}}
 
הפורטוגלים קבעו את הטון וייסדו את העיקרון שמשלחות לחופי אפריקה חייבות להיות מאושרות על ידי בית גינאה ובכפוף לתשלום מס. סוחרים מסוימים קיבלו רישיון לסחור בעבדים וסחורות אחרות באפריקה. ההנחה הייתה שהם ימכרו רישיונות-משנה לסוחרים אחרים. מי שנהנה מהנושא היה ברטולומיאו מרצ'יוני (Bartolomeo Marchionni) מליסבון, שהיה בעל הפריווילגיות לסחור בעבדים במפרץ בנין בין 1486 ל-1493 וברפובליקת גינאה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:1}} המונופול של פורטוגל בסחר נשבר במאה ה-16, כאשר אנגליה ואחריה צרפת ומדינות אירופאיות נוספות הצטרפו לסחר. האנגלים הובילו את תהליך הובלת צעירים אפריקאים ממולדתם לעבודה במכרות ואדמות באמריקה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:4}}
שורה 66:
           "''אנחנו מזהירים אתכם כי כל מי שיבוא לארצנו למסחר [בעבדים] ייהרג וייטבח אם לא תשלחו את ילדנו חזרה. האם אדם רעב מאוד לא היה נמנע באכילה אם היה עליו לאכול משהו שבושל בדמו?  אנחנו בהחלט לא רוצים לקנות מוסלמים בשום מצב. אני חוזר ואומר שאם הכוונה שלך היא לקנות מוסלמים אתה צריך להישאר בבית ולא לבוא לארצנו יותר. כי כל מי שיבוא יכול להיות סמוך ובטוח כי יאבד את חייו".''
 
ככל שהסחר התרחב כך גם ההתנגדות אליו גברה. האפריקאים השתמשו במגוון אסטרטגיות כדי להפגין את העוינות שלהם הן לסחר שהביא אותם לאמריקה ואפריקה והן לשעבוד עצמו. חלקם לא היו אלימים כגון בריחה וחבלה ברכוש, אחרים גרמו להרעלה, רצח ומרידות. אלה עוררו את החשש הגדול יותר- כי המרידות יהפכו למזוינות. {{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://abolition.nypl.org/print/african_resistance/|הכותב=|כותרת=The Abolition of The Slave Trade|אתר=|תאריך=}}}}
 
== יעדי סוחרי העבדים בהגיעם לאפריקה ==
ב-1494, מלך פורטוגל הגיע להסכם עם שליטים של מספר מדינות ממערב אפריקה שיאפשר ביניהם סחר. הדבר למעשה אפשר לפורטוגל להיכנס לחופי אפריקה ללא הפעלת כוחות. ב-1526 השלימו הפורטוגזים את משלוח העבדים הראשון אל ברזיל ולמדינות אירופאיות נוספות.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:2}} עם זאת, קיימות עדויות קודמות להגעתם של עבדים מאפריקה אל מדינות ה'עולם החדש': ב-1502, הגיע משלוח העבדים הראשון לאיי היספינה, ב-1513, הגיע משלוח העבדים הראשון אל קובה וב-1518, הגיעו לראשונה 4,000 עבדים לג'מייקה. {{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Wynter, Sylvia|שם=New Seville and the Conversion Experience of Bartolomé de Las Casas: Part One|כתב עת=Jamaica Journal}}}}
 
אומות אירופאיות נוספות שלקחו חלק בסחר העבדים האטלנטי התיישבו בחוף האפריקאי שם הן רכשו עבדים ממנהיגים אפריקאים מקומיים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:4}} עבדים אלו נשלחו אל מקום ריכוז ליד החוף במטרה לייצא אותם אל העולם החדש והוחזקו במפעל בזמן המתנתם למשלוח. כיום מעריכים כי כ-12 מיליון אפריקאים נשלחו במסלול האטלנטי.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Segal, R.|שם=The Black Diaspora: Five Centuries of the Black Experience Outside Africa|כתב עת=African Diaspora Archaeology Newsletter}}}} עם זאת, מספר העבדים שנרכשו על ידי הסוחרים האירופאיים מוערך כגבוה יותר, ככל הנראה בעקבות שיעור המוות הגבוה שהיה במעבר.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Eltis, D., & Richardson, D.|שם=The numbers game|כתב עת=Northrup, David: The Atlantic Slave Trade, Houghton Mifflin Co}}}} עד לסיומו של הסחר, ניכר כי מדינות מרכז אמריקה ייבאו כ 200,000 עבדים, מדינות אירופה כ 300,000 ולצפון אמריקה הגיעו כ-500,000 עבדים. האיים הקריביים היו צרכני העבדים השניים בגודלם, המוערכים בייבוא של כ-4 מיליון עבדים. אמריקה הדרומית, כשבראשה ברזיל, ייבאה  4.5 מיליון עבדים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:7|{{צ-מאמר|מחבר=Obikili, Nonso|שם=The trans‐Atlantic slave trade and local political fragmentation in Africa|כתב עת=The Economic History Review}}}}
שורה 129:
לאורך שנות הסחר, אחוז גדול מתושבי מרכז ומערב אפריקה הגיעו לדרום-מרכז ברזיל. 60% מהעבדים האפריקאים שיוצאו ממפרץ בנין, הגיעו לבאהיה שבברזיל. ברזיל, אם כן, הייתה יוצאת דופן בייבוא עבדים בצורה ניכרת מאזור מרכזי אחד, בעוד רוב האזורים האחרים ביבשת אמריקה ייבאו עבדים מתערובת רחבה יותר של עמים אפריקאים. דרום מרכז ברזיל ובאהיה הובילו גם כן בנושא הסחר בילדים-עבדים. אל דרום מרכז ברזיל הגיעו מרבית הילדים שיוצאו לעבדות ואל באהיה הגיעו כ35 אחוזים מתוכם. מבחינת אחוזי הנשים מול הגברים שהגיעו לברזיל מאפריקה כעבדים, פי 2 או 3 יותר עבדים גברים הגיעו לברזיל לעומת נשים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:8}}
 
שני הנמלים שקיבלו אליהם את המספר הגבוה ביותר של עבדים אפריקאים הם נמל ריו דה ז'ניירו שקלט מעל ל-800,000 עבדים ונמל באהיה (בעיקר העיר סלבדור בברזיל) שקלט כמעט 700,000 עבדים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:3}} רוב העבדים (החל מתחילת המאה ה-16) היו מיוצאים לקאריביים או לברזיל, שם למעלה משני שלישים מכל האפריקנים המשועבדים נחתו כדי לייצר סחורות כגון סוכר, טבק, אורז וכותנה. ברזיל בתקופה זו סיפקה כמעט את כל הסוכר הנצרך באירופה. {{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://news.nationalgeographic.com/2015/06/150605-shipwreck-slave-trade-south-africa-18th-century-brazil/|הכותב=Warber, G.|כותרת=Shipwreck Shines Light on Historic Shift in Slave Trade|אתר=|תאריך=}}}}
 
== השפעות הסחר על הכלכלה של מערב אפריקה ==
שורה 178:
 
==== ארצות הברית ====
ביוני 1997 חבר הקונגרס של אוהיו הציע להתנצל בפני האפרו-אמריקאים על הסבל שאבותיהם עברו תחת חוקת ארצות הברית. הוא טען כי אכן הקונגרס עושה צעדים להרחבת והשמת זכויות האזרח אך זה לא מספיק, אין די בהתנצלות ריקה כי היא חסרת משמעות. בעקבות אמרה זו התפרצה סערה בארצות הברית. שיח זה עורר ויכוח על מי נופלת האשמה- על האזרחים האמריקאים שהם צאצאים של אבותיהם שלקחו חלק בשעבוד העבדים או על המחוקקים שאפשרו סחר זה. בוצע סקר שהראה כי כל 2 מתוך 3 אמריקאים מתנגד להתנצלות רשמית. ארגוני זכויות אזרח רבים היו מודאגים מהשיח שנוצר סביב ההתנצלות ולבסוף הקונגרס האמריקני חזר בו מהתנצלותו אך החל ברפורמה של [[העדפה מתקנת]] במטרה לצמצם את אי השוויון שחווה הקהילה השחורה, בין אם בדיור, בתעסוקה או בחינוך שהם מורשת ישירה של הסחר. הנשיא [[ביל קלינטון]] הביע עניין בשיח הראשוני של ההתנצלות אך בשלב זה, זה כבר לא הספיק והיה צורך בפיצויים. בעקבות המחלוקת בנושא נדחה הדיון על ההתנצלות וההעדפה המתקנת בשנה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:11}} בשנת 2008, כאשר כיהן [[ג'ורג' ווקר בוש]] כנשיא ארצות הברית, יצא הקונגרס האמריקני והבית הלבן בהתנצלות רשמית על העוול האכזריות והברוטאליות של הסחר והעבדות. {{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/07/29/AR2008072902279.html|הכותב=Darryl Fears|כותרת=House Issues An Apology For Slavery|אתר=|תאריך=}}}}
 
==== אירופה ====
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/סחר_העבדים_האטלנטי"