המצור על וינה (1529) – הבדלי גרסאות

'''המצור על וינה''' ב-[[1529]] היווה את ניסיונה הראשון של [[האימפריה העות'מאנית]] בהנהגתו של [[סולימאן המפואר]] לכבוש את בירתה של [[אוסטריה]], עיר מרכזית בחשיבותה, שהיוותה ככל הנראה מחסום אחרון בפני הטורקים לפלישתם לעבר מרכז, דרום ומערב אירופה, כיבוש הותיקןהוותיקן והפיכתה של אירופה כולה למוסלמית.

המצור סימל את שיא כוחה והתפשטותה של האימפריה העותומאניתהעות'מאנית במרכז אירופה. כישלונו של המצור הוביל לשורה של התכתשויות צבאיות בין העות'מאנים לנוצרים באירופה שנמשכו 150 שנה ששיאן היה ב[[קרב וינה|מצור השני על וינה ב-1683]] שנכשל אף הוא וסימל במידה רבה את ראשית שקיעתה האיטית והיחלשותה הצבאית של האימפריה העות'מאנית.

באביב 1529 קיבץ סולימאן צבא ב[[בולגריה]] העות'מאנית במטרה להבטיח את שליטתו בכל שטחי הונגריה ולהפחית את האיום על גבולות האימפריה מצד פרדיננד ה- I והאימפריה הרומית הקדושה. הערכות לגבי צבאו של סולימאן נעות בין 120,000 ליותר מ300מ-300,000 חיילים על פי מקורות שונים. צבא זה התבסס על יחידות עלית של [[סיפאהים]] (חיל פרשים), אלפי [[יניצ'ארים]] בנוסף למגויסים מ[[מולדובה]] ועריקים סרביים מצבאו של יוהאן זפוליה. סולימאן שימש כמפקד בפועל שעמד בראש כוחותיו בשדה הקרב ובאפריל מינה את [[פרגלי אבראהים פאשא]], עבד יווני לשעבר ששימש כ[[הווזיר הגדול|ווזיר הגדול]] (ראש השרים בממשלתו) כסרסקר (וזיר המשמש כמפקד צבאי עליון – מוסמך לתת פקודות בשמו של הסולטן).

סולימאן הגיע ל[[אוסייק]] [[קרואטיה]] ב-6 לאוגוסטבאוגוסט. ב-18 לאוגוסטבאוגוסט עמד צבאו בפתח מישורי [[מוהאץ']] ההונגריים כשאת פניו קידם כוח פרשים גדול בפיקודו של יאן זפוליה (שיתלווה מאוחר יותר לסולימאן במסעו לוינה). זפוליה חידש את שבועת האמונים לסולימאן וסייע לו להשתלט מחדש על מספר מבצרים שאבדו לידי האוסטרים בקרב מוהאץ' כולל [[בודה (הונגריה)|בודה]] (כיום [[בודפשט]]) שנפלה לידיו ב-8 לספטמברבספטמבר. ההתנגדות הצבאית היחידה לסולימאן בשלב זה הייתה ב[[ברטיסלבה]] בה בוצע ירי ארטילרי לעבר צי הספינות הטורקי שהפליג במעלה ה[[דנובה]].

ה[[הופמייסטר]] של אוסטריה [[וילהלם פון רוגנדורף]] מונה כאחראי על הגנת העיר כאשר הפיקוד המבצעי הופקד בידיו של [[ניקולאס, רוזן סאלם]] בן ה-70, שכיר חרב גרמני שהצטיין ב[[קרב פאביה]] ב-[[1525]]. סאלם הגיע לוינה כמפקדה של יחידת שכירי חרב שנועדה לשבור את המצור על העיר והחל בביצורה של [[קתדרלת סטפנוס הקדוש]] שבסמוך לה מיקם את מטהו. על מנת להבטיח שהעיר תוכל לשרוד במצור ממושך, חסם סאלם את ארבעת שערי העיר וחיזק את חומותיה אשר במקומות מסוימים היה עוביין פחות מ-2 מטר והקים מערכת [[באסטיון|בסטיונים]] וסוללת עפר פנימית הגנתית, כשהוא משטח מבנים במקומות שנדרשו לצרכילצורכי מגננה.

בזמן שהצבא העות'מאני החל מתמקם בעמדות סמוך לעיר, שיגר הצבא האוסטרי יחידות פשיטה קטנות על מנת להפריע לפעולות החפירה והמיקוש של מנהרות מתחת לחומה ע"יעל ידי העות'מאנים ובמקרה אחד כמעט הצליחו לשבות את איברהים פאשה. הכוחות המגינים הצליחו לאתר ולפוצץ מספר מוקשים שנועדו למוטט את חומות העיר, וב-6 לאוקטוברבאוקטובר שלחו 8,000 לוחמים על מנת לסכל את חפירת המנהרות הרסו רבות מהן אך במחיר של אבדות רבות לכוחות האוסטרים.

ב-11 לאוקטוברבאוקטובר ירד גשם כבד, והעות'מאנים שכשלו בניסיונותיהם להבקיע פרצות כלשהן בחומה חשו שסיכוייהם לניצחון הולכים ופוחתים. בנוסף לכך סולימאן עמד בפני מחסור קריטי במים ומזון לכוחותיו, כשהוא סובל ממספר גבוה של אבדות, חיילים חולים ועריקים מצבאו. ה[[יניצ'ארים]] החלו להביע בקול את חוסר שביעות רצונם מהמצב, כשהם תובעים להכריע האם להמשיך את המצור או לסגת. ב-12 לאוקטוברבאוקטובר כינס סולימאן את מועצת המלחמה על מנת להכריע בנושא. ההחלטה שהתקבלה הייתה לבצע מהלך התקפי אחרון מכריע לכיבוש העיר בכוונה ללכת על "הכל או כלום". לחיילים הובטחו תגמולים שונים על מנת לדרבנם לצאת לקרב. אולם ניסיון התקפה אחרון זה נחל כישלון והמתקיפים נהדפו לאחור על ידי חניתותיהם הארוכות ורובי ה[[ארקבוז]] של המגינים.

חלק מההיסטוריונים סבורים שהמתקפה האחרונה על העיר לא נועדה בהכרח לכבשה כי אם להסב לה נזק מרבי ולהחלישה לקראת התקפה מאוחרת יותר, טקטיקה בה השתמש סולימאן במתקפה על בודה ב-[[1526]]. סולימןסולימאן אכן פתח במערכה נוספת לכיבוש וינה ב-1532, אולם זו לא הגיעה לכדי מימוש משום שכוחותיו עוכבו ע"יעל ידי הגנרל הקרואטי [[ניקולה ג'וריסיץ']] במהלך [[המצור על גוינס]]. ניקולה ג'וריסיץ' עם כוח שמנה 700-800 חיילים קרואטים הצליח לעכב את הצבא העות'מאני עד בוא החורף. קרל החמישי שהיה מודע עתה לפגיעותה הרבה של וינה אסף כוח של 80,000 חיילים להתעמת עם צבא סולימאן. בתגובה הסיג סולימאן את כוחותיו לאחור כשהוא זורע חורבן תוך כדי נסיגתו במחוז האוסטרי [[שטיריה]]. למעשה ציינו שתי ניסיונות נפל אלה את קצה גבול היכולת של הצבא העות'מאני מבחינה לוגיסטית באותה תקופה לשנע כוחות צבא גדולים לעבר [[מרכז אירופה]]. {{ש}}

למערכה של 1529 היו השלכות מעורבות. בודה חזרה לשליטתו של המלך ה[[וסאל]] יוהאן זפוליה, כשהוא מחזק בזאת את אחיזתם של העות'מאנים בהונגריה. המערכה הותירה נזק סביבתי נרחב ב[[הונגריה ההאבסבורגית]] ובאוסטריה שפגעו ביכולתו של פרדיננד לבצע מהלך של התקפת נגד. עם זאת סולימאן לא הצליח לאלץ את פרדיננד לצאת לקרב בשדה פתוח ומבחינה אידיאולוגיתאידאולוגית נכשל בניסיונו להוכיח את עליונותו על ההאבסבורגים. המתקפה על וינה הביאה להתקרבות מחדש של קרל החמישי והאפיפיור [[קלמנט השביעי]] ותרם להכתרתו של קרל בידי האפיפיור כקיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-24 לפברוארבפברואר [[1530]]. {{ש}}

פרדיננד ה-I הקים מצבת זיכרון למפקד הגרמני ניקולס רוזן סאלם כהוקרה לפעולתו בהגנה על וינה. ניקולאס שרד את תחילת המצור אך נפצע קשה במהלך ההתקפה האחרונה על וינה ומת ב-4 למאיבמאי [[1530]]. בנו של פרדיננד [[מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן השני]] בנה מאוחר יותר את [[טירת נויגביודה]] בנקודה בה נאמר כי סולימאן הציב בה את אוהלו בזמן המצור.