קירקוס מקסימוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
שורה 7:
==תיאור המבנה==
=== ממדים ===
אורכו של הקירקוס היה 620 מטרים ורוחבו 140 מטרים<ref>Humphery, עמ' 125.</ref>. הקירקוס הגיע לשיא גודלו במאה ה-1 לספירה והכיל 150,000 מקומות ישיבה. ייתכן שבעמידה הקירקוס הכיל עד 250,000 אנשים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://archive.org/stream/romanantiquities01dionuoft/romanantiquities01dionuoft_djvu.txt|הכותב=English translation by Earnest Cary, Ph. D., on the basis of the version of Edward Spelman|כותרת=The Roman antiquities of Dionysius of Halicarnassus|אתר=|עמודים=Chap. 3.68|תאריך=}}</ref>. רוחב היציעים הגיע לכדי 30 מטרים וגובהם ל-28 מטרים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.ancient.eu/Circus_Maximus/|הכותב=Mark Cartwright|כותרת=Circus Maximus|אתר=Ancient History Encyclopedia|תאריך=}}</ref>.
 
=== מאפיינים מיוחדים ===
שורה 20:
'''קווי הפרדה בעת הזינוק:''' קווים אלו סימנו את הנתיב שהוקצה לכל כרכרה בזמן הזינוק על מנת שהן לא תתנגשנה.
 
'''קו השבירה:''' הקו שסימן את הנקודה ממנו הכרכרות הורשו לחצות את נתיבהןנתיביהן ולחתוך למסלול הפנימי.
 
'''קו הסיום:''' הקו שסימן את נקודת הסיום אשר לגבי מיקומו ישנה מחלוקת בין החוקרים. יש הטוענים שהוא למעשה היה זהה לקו השבירה ויש הטוענים שהוא מוקם כחצי מסלול לאחר קו השבירה<ref>Humphrey, עמ' 85.</ref>.
==== מקדשי השמש והירח ====
אלו שני מקדשים אשר נבנו בסמוך לקירקוס מקסימוס. התאריך המדוייק בהם נבנו לא ניתן לקביעה, אךבמדויק. מסתמןודאי שהם שולבוהיוו בקירקוסחלק עצמומהמכלול בתקופתעוד לפני השיפוצים שבצע טראיאנוס, אוויתכן מאוחרשנכללו יותרבו לראשונה על ידי [[נרווהנירון קיסר|נרונרון]]<ref>Humphrey, עמ' 93.</ref>. מקורותיהם האמוניים של המקדשים נתונים במחלוקת. יש הטוענים שהם שריד לאמונות של כתות פאגניות שחיו באיזור ושסגדו לשמש ולירח<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Jean Sorabella|שם=A Roman Sarcophagus and Its Patron|כתב עת=Metropolitan Museum Journal|עמ=75}}</ref>. לעומת זאת, יש הטוענים שמקדשים אלו "יובאו" מ[[מצרים העתיקה|מצרים]] בדומה לסממנים נוספים שהגיעו ל[[רומא העתיקה|רומא]] משם<ref>Humphrey, עמ' 91.</ref>. החשיבות של מקדשים אלו הייתה רבה וניכרת בכך שציור שלהם הוטבע במטבעות בתקופתו של טריאינוסטראיאנוס. בנוסף, יש הטוענים שקו הסיום סומן ממש בסמוך למקדש השמש כך שחצייתו והניצחון קושרו עם מקדש השמש<ref>Humphrey, עמ' 93.</ref>.
 
==== הקשת המונומנטלית ====
[[קובץ:Circus Maximus by Jean Léon Gérôme.jpg|ממוזער|444x444 פיקסלים]]כנהוג בקירקוסים נוספים ברחבי ה[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]], באמצע חצי העיגול של הקירקוס מקסימוס הוצבה קשת ניצחון גדולה ומרשימה. בשנת 80 לספירה, הוצבה הקשת על ידי ה[[הסנאט הרומי|סנאט]] כהקדשה לקיסר [[נרווה|נרוטיטוס]] בעקבות נצחונו על היהודים וכיבוש [[ירושלים]]<ref name=":0">Humphrey, עמ' 97.</ref>. לאורך השנים ייתכן ומיקומה וצורתה של הקשת השתנו. למשל, תחילה היא נבנתה כקשת אחת גדולה ובתקופה מאוחרת יותר נבנתה מחדש כשלוש קשתות צמודות. בציור מ[[המאה ה-16]] נראה שהקשת עדיין עמדה, אך בימנו נותרו ממנה שרידים בלבד<ref>Humphrey, עמ' 99.</ref>.
 
== השימוש בקירקוס ==
שורה 35:
[[קובץ:FIFA world cup 2006 - Rome circus maximus watching final.jpg|ממוזער|המונים צופים בגמר בין איטליה לצרפת במונדיאל 2006 ברחבת הקירקוס מקסימוס.]]
[[קובץ:Circus Maximus Rome.jpg|ממוזער|223x223px|הקירקוס מקסימוס כיום. ברקע - גבעת הפלטין]]
הייעוד המרכזי של הקירקוס מקסימוס היה כזירה ל[[מירוץ כרכרות]]- המופע הפופולרי ביותר ברומא. הכרכרות סודרו בשורה בתחילת המירוץ. המירוץ לרוב כלל שבע הקפות עד לסיום, כשכל הקפה נספרה בעזרת פסלי ביצים גדוליםענקיות או דולפינים, שהוזזו מעט לאחר כל הקפה כסימון לקהל<ref>Humphrey, עמ' 153.</ref>. רוכבי הכרכרות לרוב החלו את דרכם כעבדים, אך המנצחים לפעמים זכו בסכום כסף רב שאיפשר להם לקנות את חירותם. ארבע קבוצות מרכזיות התחרו וסומנו בצבעים אדום לבן כחול וירוק. כפי שכיום אוהדים מזדהים עם קבוצה מסויימת, גם ברומא אוהדים השתייכו למועדונים השונים ובתקופות שונות מועדני אוהדים אלו אף זכו לכוח פוליטי. רוכבי הכרכרות זכו לפופולריות רבה, יש האומרים אפילו יותר מהפופולריות להם זוכים ספורטאים בני זמננו. במקרים מסויים סגדו למנצחים כמו שסגדו לאלים ולקיסרים. לדוגמא, אחד הרוכבים המפורסמים במהלך המאה השניה לספירה היה גאיוס אפאליוסאפוליוס דיאוקלס (GauisGaius Appuleius Dicoles) אשר החל את הקריירה שלו בגיל 18 ורכב עבור "הלבנים". לאחר 3 שנים עבר ל"ירוקים" ולאחר מכן רכב במשך 15 שנים עבור ה"אדומים". הוא זכה ב-1462 מתוך 4257 המירוצים בהם השתתף, הרוויח כסף רב ותהילה רבה.
 
הרוכבים עטו מיגון קל בלבד ורבים מהם נהרגו במהלך המירוצים מאחר ובעת נפילה הם יכלו להיגרר ולהירמס ע"י מרכבה נוספת. בנוסף, הותר להשתמש באלימות על מנת לפגוע ביריבים במהלך המירוץ, כך שהמירוץ היווה למעשה זירת קרב. לפעמים נעשו ניסיונות לפגוע ברוכבים השונים טרם המירוץ בעזרת הרעלה או פציעה על מנת לסייע לקבוצה מסויימת. בשונה מכרכרות מלחמה להן הוספו מיגוניםמיגון מברזל, כרכרות המירוץ היו קלות ככל הניתן והונעו לרוב על ידי 4 סוסים. רוב האירועים החלו בתהלוכות בהם ראשית הוכר תודה לממן האירועים, לאחר מכן צעדו המתחרים במירוץ, מוסיקאים ורקדנים ולבסוף צעדו כהני דת, שנשאו פסלים של האלים שלכבודם נערכו המירוצים<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.vroma.org/~bmcmanus/circus.html|הכותב=Barbara F. McManus|כותרת=THE CIRCUS:
ROMAN CHARIOT RACING|אתר=|תאריך=}}</ref>.
 
==== קרבות ומופעים ====
למרות שייעודו העיקרי של הקירקוס היה מירוץ כרכרות, נערכו בו גם מופעים נוספים. על פי ההיסטוריון היווני [[דיוניסיוס מהליקרנסוס|דיוניסיאוס]], (Dionysius)שכתב מ-499ביוונית לפנה"סעל קדמוניות רומא, נערכו בובקירקוס מקסימוס ה"[[המשחקיים הרומאיים|משחקייםמשחקים הרומאייםהרומיים]]" (Ludi Romani) החל בשנת 499 לפנה"ס לכבוד האל [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופטריופיטר]]<ref>Humphrey, עמ' 67</ref>. אלו הם המשחקים העתיקים ביותר ב[[רומא]] והם נערכו כל ספטמבר במשך 15 ימים וכללו מירוצי מרכבות ו[[תהלוכות צבאיות]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.ancient.eu/Circus_Maximus/|הכותב=|כותרת=Circus Maximus|אתר=|תאריך=}}</ref> בדומה לנעשה בקוליסאום, אחד השעשועים האהובים על תושבי רומא היה צפייה בצייד טבח של חיות פרא. לדוגמא, ב-169 לפנה"ס, ניצודו 63 נמרים, 40 דובים ומספר פילים. עד סוף כהונתו של נרו, הקירקוס שימש כמקום המפורסם ביותר למופעי צייד<ref>Humphrey, עמ' 71</ref>.
 
===הקירקוס מקסימוס בימנו ===
בשונה ממבנים עתיקים אחרים ברומא, הזירה של הקירקוס מקסימוס לא נהרסה באופן שיטתי על ידי התושבים המקומיים או שודדים, אלא נקברה באופן הדרגתי על ידי אדמת סחף. עם זאת, היציעים והמבנים של הקירקוס שימשו כחומרי גלם לבניה על ידי המקומיים במרוצת השנים. האתר כיום נמצא קבור כשישה מטרים מתחת לגובהו המקורי ולא מתבצעות עבודות רחבות היקף לחשיפתו בעיקר כיוון שהדבר כרוך בהקצאת משאבים רבים<ref>Humphrey, עמ' 57</ref>.