האימפריה הסאסאנית – הבדלי גרסאות

המלך ה[[פרתים|פרתי]] באותה תקופה, ארטאבאנוס, היה עסוק במאבק עם אחיו ב[[מסופוטמיה]], ולכן לא נתן את דעתו למתרחש במחוז פרסיס. לאחר מות פאפאג סביב שנת [[220]], נאבק ארדשיר באחיו שבורשאפור על השליטה בפרסיס, אך שבורשאפור מת בתאונה בשנת [[222]].

בנו של ארדשיר, [[שאפור הראשון]] ([[241]]-[[272]]), המשיך להרחיב את האימפריה, וכבש את [[באקטריה]] ואת החלק המערבי של [[אימפריית קושאן]], וכן פלש מספר פעמים לשטח הרומאי. ניסיונו של הקיסר הרומאי [[גורדיאנוס השלישי]] (238-244) לכבוש בחזרה את השטח שבמורד [[חידקל|נהר החידקל]] נכשל, דבר שאיפשר לשבורלשאפור להגיע להסכם שלום עם הקיסר החדש [[פיליפוס הערבי]] (244-249), על פיו קיבל תשלום מיידי של 500,000 [[דינר]] ותשלומים שנתיים נוספים. אך שבורשאפור המשיך את הלחימה נגד הרומאים וכבש את [[סוריה]] ואת [[אנטיוכיה]] ([[253]] או [[256]]). מתקפות-נגד רומאיות תחת הקיסר [[ולריאנוס]] (253-[[260]]) הסתיימו בכישלון מוחלט כאשר הצבא הרומי נוצח ב[[אדסה (יוון)|אדסה]] וולריאנוס נלכד בידי שאפור, ונותר בידיו כאסיר עד סוף חייו. שאפור חגג את ניצחונו ואת תפיסת הקיסר הרומי בחריטת [[תבליט]]י סלע ב[[נקש-י רוסתם]] ובבישבור, וכן כתובת מונומנטלית בקרבת [[פרספוליס (עיר)|פרספוליס]]. לאחר ניצחונו הוא פלש ל[[אנטוליה]] (260), אך נסוג משם לאחר שהרומאים ניצחוהו וכל ה[[הרמון]] שלו נשבה.

בסוף שלטונו של שבורשאפור, האימפריה הפרסית הייתה חזקה מתמיד, כשאויביה ממזרח נכנעו לה וארמניה נמצאה תחת שלטון פרסי.

ממותו של שבורשאפור השני ועד להכתרתו של [[קבאד הראשון]] (488-531), הייתה יציבות בפרס, אף שהיו מספר מלחמות כנגד [[האימפריה הביזאנטית]]. המדיניות הדתית בתקופה זו השתנתה על פי נטייתו של המלך. אף על פי שורה של מנהיגים חלשים, המערכת המנהלית שנוסדה בתקופתו של שבורשאפור השני נותרה חזקה, והאימפריה המשיכה לתפקד כראוי.

[[שבורשאפור השני]] הותיר אחריו את האימפריה לאח למחצה שלו, [[ארדשיר השני]] ([[379]]-[[383]]) ולבנו [[שבורשאפור השלישי]] (383-[[388]]); שניהם היו פחות מוכשרים ממנו. גם [[בהראם הרביעי]] (388-[[399]]) לא עשה דברים משמעותיים עבור האימפריה. בתקופה זו ארמניה חולקה בהסכם בין האימפריה הרומית והסאסאנית.