גלריוס – הבדלי גרסאות

לאורך ההיסטוריה הייתה האימפריה הרומית מעורבת בבלימת ניסיונות התפשטות מזרחה של האימפריות הפרסיות; משבר המאה השלישית הביא עימותים אלו לשיא: שלמות הפרובינציות המזרח תיכוניות ועצם השלטון הרומאי בהן היו בסימן שאלה. במהלך תקופה זו הצליחו הסאסאנים בראשות השאה [[שבור הראשון|שאפור הראשון]] לשבות את הקיסר [[ולריאנוס]], להדוף את הצבא הרומי תחת פיקודם של קיסרים אחרים ולזרוע הרס וחורבן במזרח הרומי ובפרובינציות הרומאיות. ב-294 בתום סדרת מאבקי כוח על השלטון באימפריה הסאסאנית, תפס השאה נארסה את כס השלטון, ומשהתבסס יצא לסדרת התקפות מחודשת כנגד הפרובינציות הרומיות. ההיסטוריה של תקופה זו מעורפלת ונראה שהתקפות ראשונות נכשלו ונהדפו. בהמשך תקפו הסאסאנים את ארמניה, ייתכן בסיוע שבטים סוריים נודדים, ותוך ניצול הצלחתם הראשונית המשיכו הסאסאנים למסופוטמיה שם הביסו את הליגיונות הרומיים בפיקודו של גלריוס, ולגיונות נוספים בפיקודו של דיוקלטיאנוס נשלחו לבלימת הסחף. בעימות בין גלריוס ודיוקלטיאנוס נאלץ גלריוס להודות לשאת באשמה - וכעונש על כישלונו, הוא צעד רגלית (ולא רכוב על סוס כנהוג) לבוש בגלימת הארגמן של הקיסר, לאורך כ[[מייל]] לפני מרכבתו של האוגוסטוס; המסר היה שהכישלון והתבוסה רובצים על כתפי גלריוס בלבד ואינם אשמת החיילים שלחמו תחת פיקודו.

שיחות על הסכם שלום ותנאים להפסקת הלחימה החלו בשלבים מוקדמים של הפלישה הרומית משנתברר לסאסאנים גודל המפולת. תחילה דחו הרומאים, בראשות גלריוס, את הבקשה למשא ומתן בתואנה כי הסאסאנים בפיקוד השאה שבורשאפור הראשון השפילו את [[ולריאנוס]], שנפל בשבי לידיהם. באביב של 299, כשל כוחם של הסאסאנים ועמדת המיקוח של הרומאים איפשרה להם להיכנס למשא ומתן מעמדת כוח; אז נפתח משא ומתן בו הכתיבו הרומאים את התנאים: נסיגה סאסאנית אל מעבר לנהר החידקל, הכרה בריבונות רומית בשטחים ממערב לנהר ומתן זכויות סחר בלעדיות לרומאים.