פרנץ ורפל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←חייו: קישורים פנימיים |
|||
שורה 12:
בשנת [[1917]] הועבר לתפקיד דוברות צבאית ב[[וינה|ווינה]] והתחבר עם [[אלמה מאהלר]] (אז אלמה מאהלר-גרופיוס). בהשפעתה החל מתרחק מהחיים הציבוריים והרבה בנסיעות. בשנת [[1925]] זכה ורפל בפרס גרילפרצר, בשנת [[1927]] בפרס הממלכתי ה[[צ'כוסלובקיה|צ'כוסלובקי]] ובפרס [[פרידריך שילר|שילר]]. בשנת [[1929]] נישא ל[[אלמה מאהלר]], אלמנתו של [[גוסטב מאהלר]] וגרושתו של [[ולטר גרופיוס]]. ורפל ביקר פעמיים בארץ ישראל, ב-1929 וב-1930.{{הערה|[[יאיר אורון]], '''הבנאליות של האדישות''', הוצאת [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]], 1995, עמ' 278.}} בשנת [[1937]] זכה ורפל בצלב הכבוד האוסטרי לאמנויות ומדעים.
לאחר סיפוח אוסטריה, נמלט ורפל בשנים [[1938]] עד [[1940]] מפני ה[[נאצים]] ל[[צרפת]], ל[[סנרי-סיר-מר]] (Sanary-sur-Mer), ואחרי 1940 ל[[לורד (עיר)|לוּרד]] (Lourdes). ביחד עם הסופרים [[היינריך מאן]] ו[[גולו מאן]] נמלט ורפל מעבר ל[[הרי הפירנאים]] ל[[ספרד]], עבר משם ל[[פורטוגל]] ומשם [[הגירה לארצות הברית|היגר לארצות הברית]], לבוורלי הילס וסנטה ברברה. בשנת [[1943]] החמירה מחלת הלב שלו ([[אנגינה פקטוריס]]) ופקדו אותו שני [[התקף לב|התקפי לב]]. באותה שנה הוסרט בהצלחה רבה ספרו '''"[[שירת ברנדט (סרט)|שירת ברנדט]]"''' עם [[ג'ניפר ג'ונס]] בתפקיד הראשי. ב-[[1944]] כתב את המחזה [[יעקובובסקי והקולונל]] שהועלה בהצלחה ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]]. בשנת 1945 נפטר ורפל מהתקף לב, ונטמן בבוורלי הילס. בשנת [[1975]] הוקמה אנדרטה לזכרו בבית הקברות המרכזי של וינה.
על שמו קרוי '''פרס פרנץ ורפל לזכויות האדם'''.
| |||