הבדלים בין גרסאות בדף "גליקוליזה"

מ
(←‏היסטוריה: תיקנתי דקדוק)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
היצורים השונים נבדלים זה מזה בדרך בה הם מנצלים את הפירובט, תוצר הגליקוליזה. היצורים האווירניים ([[אארובי]]ם נושמי החמצן), למשל, מפרקים את הפירובט לחומר הקרוי אצטיל קואנזים A ול[[פחמן דו-חמצני]]. הפחמן הדו-חמצני נפלט לסביבה (ואכן, כידוע, היצורים האווירניים, ובכללם האדם, צורכים [[חמצן]] ופולטים פחמן דו-חמצני). האצטיל קואנזים A ממשיך לעבור סדרת תגובות מורכבת ([[מעגל קרבס]] ו[[זרחון חמצוני]]), כשבסופה מופקת הרבה יותר אנרגיה מזו המופקת בגליקוליזה (אנרגיה שוות ערך לכ-36 מולקולות ATP, בהשוואה ל-2 המופקות בגליקוליזה).
 
יצורים אל-אווירניים ([[אנארובי]]ים, חיידקים בעיקר) מסתפקים באנרגיה שמספקת להם הגליקוליזה. עם זאת, הם עדיין צריכים למחזר את מולקולות ה-NADH שנוצרו בתהליך ולכן ישתמשו בפירובט שנוצר לאחד ממספר תהליכי [[תסיסה]] שיצרו תוצרים שונים (למשל: [[אתנול]], [[חומץ]], [[חומצה בוטירית|חומצת]] [[חמאה]], [[חומצת חלב]]). כפי שניתן לראות, רבים מתוצרי התסיסה משמשים את בני האדם להפקת מזון.
היצורים הראשונים על-פני [[כדור הארץ]] השתמשו בגליקוליזה באופן בלעדי לשם הפקת אנרגיה. התפתחותם של יצורים אווירניים, אשר פיתחו מסלולים חדשים (מוזכרים לעיל) להפקת אנרגיה, היוותה צעד משמעותי ביותר באבולוציה. יצורים הנסמכים על הגליקוליזה לבדה מפיקים, כאמור, 2 מולקולות ATP מכל מולקולת גלוקוז שהם צורכים; יצורים המשתמשים בזרחון חמצני מפיקים כמות אנרגיה גבוהה פי 18. ללא תוספת אנרגיה זו, לא היו מתפתחים יצורים גדולים, מורכבים ורב-תאיים, שכן הללו זקוקים לאנרגיה רבה, שתהליך הגליקוליזה לבדו לא מסוגל לספק.