רשות הספנות והנמלים – הבדלי גרסאות

[[נמל חיפה]] לא נכלל בתחום אחריותה של הרשות, והופעל על ידי חברת "שנ"מ - שירותי נמל מאוחדים". [[נמל הקישון]] הסמוך, הופעל על ידי חברת "שירותי נמל הקישון" בה החזיקה בשותפות חברת "[[גב-ים]]" ו"שירותי נמל מאוחדים". בתחילת 1967 סירב חיים לסקוב לממן העלאות שכר שהבטיחה חברת "שירותי נמל מאוחדים" לעובדיה, עד שנכנע בלחץ שרי הממשלה{{הערה|{{מעריב|אהרן דולב|מחירה של שביתה שלא היתה|1967/02/10|00402}}}}. לבסוף בשנת 1968, החליטה הממשלה לחייב את חברת "שירותי נמל מאוחדים" למכור את אחזקותיה ל[[רשות הנמלים]] (כולל נמל הקישון שחדל לפעול כנמל עצמאי){{הערה|{{על המשמר||נמל חיפה לקראת שינוי "כפול שלושה" |1968/05/31|01406}}}}. כך שכל נמלי הים של ישראל היו בניהול הרשות באותה עת.

 

 

ב־[[1988]] הפכה רשות הנמלים לרשות הנמלים והרכבות, כאשר נוסף נושא הטיפול ב[[רכבת ישראל]] לאחריותה, אולם בדצמבר [[1996]] החליטה הממשלה על הפרדת הרכבת מרשות הנמלים והרכבות, והקמת חברת רכבת ממשלתית. מהלך זה נועד לאפשר את הגשמת מדיניות הממשלה להרחבת ההשקעות בתחום התחבורה המסילתית באמצעות חברת רכבת המתנהלת באופן עצמאי, כדי לאפשר פיתוח מואץ של התשתית המסילתית. בחודש אוגוסט [[1997]] החליטה הממשלה על תיקון חקיקה שיסדיר את הפרדת הרכבת מרשות הנמלים והרכבות. ב־[[30 ביולי]] 2002 החליטה הממשלה להטיל על [[שר התחבורה]] ועל שר האוצר להגיש תיקון חקיקה שיסדיר את העברת פעילות הרכבת מרשות הנמלים והרכבות לחברה ממשלתית, ובמסגרת זו, בין היתר, תבוטלנה כל סמכויות רשות הנמלים והרכבות בענייני ההקמה וההפעלה של מסילות הברזל והרכבות. ב־[[29 בדצמבר]] [[2002]] נתקבל בכנסת חוק רשות הנמלים והרכבת, שיצר מסגרת חקיקתית למהלך האמור.