ספרייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 35:
ב[[ימי הביניים]] ב[[אירופה]] חלה ירידה ברמת ה[[אוריינות]] ורוב האוכלוסייה לא ידעה קרוא וכתוב. השימוש בספרים הצטמצם לבתי ה[[מלוכה]], [[מנזר]]ים, [[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] וחלק ממעמד ה[[אצולה]]. המנזרים שימשו כמרכז ההעתקה, העיטור והשימור של [[כתב יד (העתק)|כתבי יד]], לעיתים בחדר מיוחד ([[סקריפטוריום]]). הגישה אל כתבים אלו הייתה מוגבלת מאוד.
 
ברחבי [[האימפריה המוסלמית]] הוקמו ספריות רבות בבתים פרטיים, באוניברסיטאות וב[[מסגד]]ים. ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] החלו בהקמת ספריות ציבוריות בערים אסלאמיות רבות, ספריות שהכילו ספרות בתחומים רבים, אחת הבולטות שבהן הייתה [[בית החוכמה]] שב[[בגדאד]], מסמלי [[תור הזהב של האסלאם]]. רבות מהספריות הושמדו במהומות במהלך [[המאה ה-11]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=ismMJkCu5Uk&index=8&list=PLlT4nxANf8bKcypnP9e5RzaYnExpv7M98|הכותב=|כותרת=היסטוריה ושינויי אקלים - שיעור 5|אתר=|עמודים=דקות 1:07:11-1:01:23|תאריך=}}</ref>, או על ידי [[האימפריה המונגולית|הכיבוש המונגולי]], אוואחרות הועברו לאירופה בתקופת ה[[קולוניאליזם]], אך היו ספריות, כמו זו שב[[שינגטי]] שב[[מאוריטניה]] ששרדו עד היום.
 
ה[[יהודים]] בלטו במספר הגדול של יודעי קרוא וכתוב, בניגוד לסביבה המקומית, בעיקר זו שב[[אירופה]], בשל אורח החיים היהודי שכלל חיוב ב[[תלמוד תורה (מצווה)|לימוד תורה]]. לאחר חתימת ה[[תלמוד]] החלו בכתיבת ה[[תורה שבעל פה]], ומספר הספרים בין היהודים גדל, אך עדיין לא התפתחו ספריות יהודיות גדולות ומסודרות. ב[[גניזת קהיר]] נמצאו כמאה רשימות ספרים שונות, רובן ספריות פרטיות ומיעוטן רשימות של מוכרי וקוני ספרים, בתי כנסת ועזבונות, שברובן רשומים כמה עשרות ספרים. הרשימה הגדולה ביותר שנמצאה מכילה מעל 200 ספרים{{הערה|שם=LTR-מרקס|[[אלכסנדר מרקס|Alexander Marx]], '''Studies in Jewish History and Booklore''', [[1944]] (First edition [[1926]]), pp. 198-237.}}{{הערה|שם=אלוני|[[נחמיה אלוני]], '''הספרייה היהודית בימי הביניים: רשימות ספרים מגניזת קהיר''', בעריכת מרים פרנקל, [[חגי בן-שמאי]], ובהשתתפות משה סוקולוב, מכון בן-צבי, [[יד יצחק בן צבי]] ו[[האוניברסיטה העברית בירושלים]], [[ירושלים]] [[ה'תשס"ו|תשס"ו]]. {{ISBN|9652351016}}.}}.