דרור אידר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניסוח, הוספת המקור |
נחום תקום שוב (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
שורה 8:
[[ד"ר]] '''דרור אֵידָר''' (לשעבר '''כהן'''; נולד ב-[[19 ביולי]] [[1967]]) הוא [[פובליציסט]], חוקר [[ספרות]] ו[[תרבות]], [[מבקר אמנות|מבקר]] ו[[עורך]], מומחה ל[[ספרות עברית]] ו[[ספרות משווה|השוואתית]] ו[[מוזיקאי]].
אידר מיועד לשמש כשגריר ישראל באיטליה, כמינוי של ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]]{{הערה|[[טל שניידר]], [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001252681 שגריר ישראל החדש באיטליה: מכותבי ישראל היום דרור אידר], באתר [[גלובס]], 5 בספטמבר 2018}}.
== קורות חיים ==
לאחר תקופה של [[דחיית שירות]], התגייס לצה"ל ושירת כ[[חובש קרבי]] ב[[חטיבת גולני]].
בשנת [[1999]] קיבל תואר שני בספרות מ[[אוניברסיטת בר-אילן]], על עבודה שכותרתה "[[שארל בודלר]]
מלמד במחלקה ל[[תאוריה]] ו[[היסטוריה]] ב[[בצלאל]], וב[[המכללה למדינאות|מכללה למדינאות]]. לימד גם בפקולטה ל[[מדעי החברה]] ב[[אוניברסיטת בר-אילן]]. חבר מערכת כתבי-העת "[[דימוי (כתב עת)|דימוי]]" ו"[[נתיב (כתב עת)|נתיב]]". החליף את [[משה שמיר]] כעורך המוסף הספרותי של כתב העת "[[נתיב (כתב עת)|נתיב]]" ומשמש פרשן ופובליציסט בעיתון "[[ישראל היום]]". פרסם מאמרים בתחומי הספרות, ביקורת תרבות, חברה ופוליטיקה, וכן שירים וסיפורים קצרים ב[[כתב עת ספרותי|כתבי עת ספרותיים]] ובעיתונות היומית.
שורה 19:
שני ספריו של אידר עוסקים ביוצרים מן השירה הישראלית המוקדמת ומגלים ביצירתם פנים חדשות שיש להן השלכות רעיוניות. בספרו 'אלתרמן - בודלר, פריס - תל אביב' הבליט אידר את היסוד הארצישראלי והציוני בספרו של [[נתן אלתרמן]] 'כוכבים בחוץ'. שירתו האורבנית של אלתרמן בספר זה, שנכתבה על רקע בניין תל אביב וההתיישבות הציונית בארץ, מבוארת תוך השוואה ניגודית לשירתו האורבנית הדקדנטית של המשורר הצרפתי [[שארל בודלר]], המשורר האורבני הראשון. ספרו הבא של אידר, 'אחרון משוררי האלוהים', עיבוד של עבודת הדוקטור של אידר, עוסק במשורר הדתי [[יוסף צבי רימון]] שפעל במחצית הראשונה של המאה העשרים. במבוא לספר עומד אידר על המתח בין רימון, הדתי שהעמיד את אלוהים במרכז יצירתו, לבין החברה שסבבה אותו, אנשי [[העלייה השנייה]]. מוטיבים אלה - "רצח האלוהים" בתרבות ההגמונית של תנועת העבודה ושל הדרת המאמינים באלוהים מן הזרם המרכזי של היצירה העברית ויתר מוקדי ההשפעה בחברה הישראלית - רווחים בכתיבתו הפובליציסטית של אידר עצמו. גילוייו החדשים המרכזיים של הספר נוגעים לתפיסתו הסמויה של רימון את עצמו כגילום של [[משיח בן יוסף]]. אידר מצביע על רמזים לכך המצויים הן בשירים של רימון, מהם שירים גנוזים, הן במשמעות שיצק רימון לקורות חייו ולפציעתו בידי ערבים.
אידר הועסק על ידי [[השר לעניינים אסטרטגיים]] [[משה יעלון|משה (בוגי) יעלון]] כפרילנסר המסייע בכתיבת נאומים והרצאות וכיועץ לענייני [[אוונגליזם|נוצרים אוונגליסטים]]{{הערה|1={{הארץ|ברק רביד|פובליציסט בכיר ב"ישראל היום" מועסק ע"י משרד רה"מ|1.1637332|8 בפברואר 2012}}; דרור אידר, [http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=9018 להד"מ], "[[ישראל היום]]", 29 ביוני 2012{{ש}}דרור אידר, [http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/240712_patently_absurd.aspx מופרך בעליל], "[[העין השביעית]]", 24 ביולי 2012}}
כפובליציסט ב"ישראל היום" הוא נוהג להעביר ביקורת נוקבת על [[הטיות פוליטיות בתקשורת|הטיות פוליטיות]] ב[[אמצעי תקשורת]] בישראל בכלל וב[[ידיעות אחרונות]] בפרט{{הערה|1=למשל: {{ישראל היום||ברוכים הבאים לפוליטביורו|14115|9 בדצמבר 2011}}.{{ש}}[http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=8606&newsletter=08.05.2012 "נכון, אבל": מה מעצבן את "ידיעות"?], "[[ישראל היום]]", 8 במאי 2012{{ש}}[http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=7425 להסיר את המסווה], "[[ישראל היום]]", 14 בנובמבר 2011}} בכנס אילת לעיתונות שנערך ב-2012, התבטא כי [[הארץ]] הוא "עיתון בבעלות משפחה שתמכה במשטר הנאצי", כשהוא רומז לכך שקבוצת דומונט, המחזיקה ברבע מהבעלות על העיתון, שיתפה פעולה עם הנאצים. האמירה עוררה תגובות קשות ואידר התנצל{{הערה|1=אלכסנדר כץ, [http://www.ice.co.il/article/view/341199 כתבה], [[אייס (אתר אינטרנט)|ICE]], 5.11.2012}}.
| |||