טומאת משקין – הבדלי גרסאות

|מקרא= ויקרא יא, לד

|משנה= [[מסכת מכשירין]] פרק שישי

|שולחן ערוך= אין

|ספרי מניין המצוות=

[[קובץ:Stilles Mineralwasser.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משקה טמא שנגע בכלי טמא - נטמא]]

[[קובץ:Cornflakes with milk pouring in.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משקה טמא הנופל על אוכל מטמא אותו]]

 

==פירוט המשקין==

 

גם במשקים קיימת ההבחנה בין דרגות הקדושה השונות (משקה של קודש הוא, למשל, השמן בקרבנו של ה[[נגע הצרעת|מצורע]]).

שיטת [[רבי מאיר]]: טומאת משקין, ה[[חלות|חלה]] על עצמם כאשר הם נוגעים בדבר טמא, היא מהתורה. רבי מאיר לומד זאת מהפסוק: {{ציטוטון|וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא}}{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יא|לד}}.}}. לעומת זאת, טומאת משקה לטמא אחרים, כלומר הטומאה החלה על חפצים אחרים כתוצאה מנגיעה במשקים טמאים, היא מדברי חכמים.

 

 

 

 

שיטת [[רבי יוסי]] ו[[רבי שמעון]] היא ממוצעת בין שתי השיטות המנויות: טומאת משקים היא מהתורה, אך לטמא אחרים - תלוי מה הוא האובייקט הנטמא: טומאת משקין יכולה לחול רק על אוכל, ולא על כלי.

[[רב (אמורא)|רב]] ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] נחלקו אודות תקנה זו. לפי רב הפירוש הפשוט הוא אכן שאין משקים בבית המקדש טמאין ואין מטמאין, אך לפי שמואל דווקא את דין הטומאה לטמא משקים אחרים אין להם, אבל הם עצמם - הם נגע בהם טמא, הם נטמאים.

 

 

 

מספר קושיות נשאלו ב[[בית המדרש|בית מדרשם]] של [[אמוראים|חכמי הגמרא]] על שיטתו של רב פפא, האחת היא - אם קיימת הלכה למשה מסיני כזו, למה אומר רבי אלעזר את ההלכה מעדותו של יוסי בן יועזר ולא מהלכה למשה מסיני, בנוסף לכך, למה מחלקים [[רבי יוסי]] ו[[רבי שמעון]] חילוקים מסוימים בכלל זה האומר שאין טומאת משקים בבית המקדש, האחת בין טומאת כלים לטומאת אוכלין, שזו האחרונה כן חלה בבית המקדש אם נגעו במשקים, והשנייה בין מים הנמצאים בקרקע או הנמצאים בכלים שדווקא ההמים הנמצאים בקרקע ושיש בהם כדי טבילה - טהורים ולא חלה עליהם טומאת משקים, הרי ההלכה למשה מסיני אומרת שאין טומאת משקים בבית המקדש. בגמרא לא מופיעה תירוץ על קושיות אלו, והגמרא מסיימת את הסוגיא כ"קשיא"{{הערה|{{בבלי|פסחים|יז|א}}.}}.