פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני שנה
מ
הוספת קישור לשנות ה-60 של המאה ה-20
ישנן מספר גישות יהודיות להבנת הכתוב בספר התורה. אלו הן בעיקר השלושה המוצגות מטה:
* '''הגישה ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסית]]:''' הגישה הנפוצה ביותר. לפיה לא ניתן להבין חלקים מסוימים של ה'''חומש''' על פי ההגיון אלא דרך ה[[תורה שבעל-פה]] אשר ניתנה לשיטתו של פלג זה, במעמד הר סיני, כמסורת לשונית. גישה זו טוענת להשתלשלות קבלת בסיס התורה שבעל פה ללא נתק בין רב לתלמיד עד למסירתה בתחילה על ידי משה רבינו ([[מסכת אבות|אבות]] א,א; הקדמת ה[[רמב"ם]] ל[[משנה תורה]]).
* '''הגישה ה[[רפורמי]]ת:''' לפיה כל התורה נכתבה בידי בני אנוש ואינה פרי הכתבה של האל, אלא נוצרה בהשראתו. משנותמ[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] החלו להופיע בקרב ה[[קונסרבטיבים]], שהתנגדו לכך בתחילה, דעות דומות. ה[[רקונסטרוקטיבים]], לעומת הרפורמים, כלל לא מאמינים בהשפעה אלוהית על כותבי התורה אלא רואים בה מסמך אנושי לחלוטין.
* '''הגישה ה[[יהדות קראית|קראית]]:''' לפיה ניתן להבין את כל התורה כולה על ידי למידה יסודית שלה, כשהעושה כן מנוסה נאות, בניב המקראי של השפה העברית, בו ניתנה התורה. הקראים טוענים שההלכה צריכה להתבאר מן הפשט בדרך זו, כשאינה גורעת מהפשט עצמו, או מוסיפה עליו, וכל הסייגים ההלכתיים הקשורים באותה הלכה, עליהם להיות נייטרליים, כלומר, עליהם לא להתנגש עם פשט הכתוב, או כאמור, להוסיף עליו.