דמיטרי שוסטקוביץ' – הבדלי גרסאות

=== הוקעתו לאחר המלחמה ===

בשנת [[1948]] שוסטקוביץ' הוקע פומבית בשנית כ"פורמליסט" (כינוי [[אנטישמיות|אנטישמי]] במרומז, המרמז על היותו של שוסטקוביץ' "חובב יהודים"). הוא הואשם ב"סילופים צורניים, נטיות אנטי דמוקרטיות, התנוונות בורגנית וקקפוניה קפיטליסטית". רוב עבודתו נאסרה לפרסום בברית המועצות, הוא אולץ לפרסם התנצלויות שונות ומשפחתו איבדה זכויות יתר שהורגלה אליהן. [[יורי ליובימוב]], במאי וידיד שלו, סיפר שבתקופה זו הוא חיכה בלילות "ליד המעלית" למאסרו הפתאומי, כדי שלפחות משפחתו לא תופרע.

 

המגבלות על המוזיקה שלו ועל אורח החיים שלו הוקלו מעט ב-[[1949]], כנראה במגמה לשתף אותו במשלחת סובייטית ל[[ארצות הברית]]. באותה השנה הוא גם כתב את ה[[אורטוריה]] "שירת היער" שהיללה את סטלין בתור "הגנן הגדול". ב-[[1951]] הוא נבחר לסובייט העליון, מה שהשלים את שיקום מעמדו הפוליטי. מותו של סטלין ב-[[1953]] היווה גם כן צעד גדול לקראת חזרתו לחיק הקונצנזוס בארצו. הסימפוניה העשירית שלו, שנכתבה במהלך שנה זו ובוצעה לראשונה בסופה, מסמלת במידה רבה את השחרור הזה. יש פרשנים הגורסים כי הפרק השני והברוטלי שלה, הוא דיוקן מוזיקלי של סטלין. הפרק השלישי מכיל ציטוטים רבים ממקורות שונים, ונשען על המוטיב הנגזר מראשי תיבות שמו של המלחין DSCH: רה-מי במול-דו-סי. מוטיב נוסף בפרק זה נגזר מהשם אלמירה, שם אחת מתלמידותיו.