פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הוספת קישור לבר כוכבא
===גלות אדום (רומי)===
[[קובץ:Sack of jerusalem.JPG|שמאל|ממוזער|250px|תבליט על [[שער טיטוס|שער טיטוס המציג]] [[טריומף (מצעד ניצחון)]]. בעבר נתפס התבליט כמתאר את הגולים מיהודה.]]
על פי [[אהרון אופנהיימר]], התפיסה הרואה ב[[חורבן בית שני]] את התחלת הגלות נעוצה בגישה נוצרית עתיקה, עוד מימי [[יוסטינוס מרטיר]] ו[[טרטוליאנוס]], שהציגה את חורבן הבית כסימן לכך שקרבנו של ישו הוא השלמתה ותכליתה של [[עבודת הקורבנות]]. על פי גישה זו, הנקראת [[תאולוגיית החילופין]], היהודים שדחו את ישו ונאחזו בחזון המקדש מרדו באל, ולכן תפסה הכנסייה את מקומו של עם ישראל כנציגת רצון אלוהים בעולם. למעשה בתקופה שאחרי חורבן בית שני הייתה עדיין לעם ישראל [[אוטונומיה]] מבחינה דתית, כלכלית ותרבותית. [[מרד בר כוכבא]] המחיש את אחדות עם ישראל ועוצמתו המדינית הצבאית בתקופה ההיא{{הערה|אהרון אופנהיימר, '''מרד בר כוכבא, מחקרו וייחודו''', מרכז זלמן שזר, עמ' 9}}. [[נחמן קרוכמל]], מראשוני [[תנועת ההשכלה היהודית|תנועת ההשכלה]], משלב בספרו [[מורה נבוכי הזמן]], את ההיסטוריה היהודית במבנה המקובל בהגות זמנו - צמיחה, חוזק וכליון בחייו של עם - אם כי לדעתו ביהדות מבנה זה חוזר על עצמו לנצח. על פי גישה זו, הוא קובע את שלב ההתדרדרות בימי בית שני בתקופה שממלכות הורדוס ועד למרד בר כוכבא, שהוא הניצוץ האחרון לריבונות יהודית, וממנו מתחילה למעשה הגלות. בהתאם לעובדות אלו, קבעו חז"ל את יום [[תשעה באב]] שבו לדבריהם נדונו בני ישראל לנדודים במדבר, שני בתי המקדש חרבו ומרד [[בר כוכבא]] הובס.
 
עם זאת, גם לאחר מרד בר כוכבא, יהודים רבים נותרו בארץ ישראל גם מאות שנים אחר כך, כולל בתקופה הביזנטית. [[התלמוד הירושלמי]] נחתם במאה הרביעית ושרידים רבים של בתי כנסת נמצאו מתקופה זו. [[בן ציון דינור]], המחויב ל[[ציונות מעשית|ציונות המעשית]], כותב בספרו '''ישראל בגולה''': "את תקופת 'ישראל בגולה' אני מתחיל מימי כיבושה של ארץ ישראל על ידי הערבים. לא קודם" זאת מפני ש"עד אז היו תולדות ישראל בעיקר תולדות האומה היהודית היושבת בארצה" והגלות מתחילה למעשה "רק מאותו הזמן שבו חדלה ארץ ישראל להיות ארץ של יהודים, מפני שאחרים באו...".
35,766

עריכות