יום הכיפורים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 89:
מטרת הצום מבוארת ב[[תורה]], בפסוק הסמוך לציווי על העינוי:{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|טז|ל}}}} {{ציטוטון|כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ.}}
 
טיב הקשר בין ה'''עינוי''' ל'''כפרה''' איננו מפורש, אך נראה שתענית מהווה תנאי הכרחי לכפרת האדם מישראל{{מקור}}. דינו של זה שאינו מתענה הוא [[כרת]]. בשונה מצומות אחרים ביהדות (כדוגמת [[תשעה באב]]) אשר בהם הצום הוא ביטוי ל[[אבלות (יהדות)|אבלות]], ביום הכיפורים מטרת הצום היא לעינוי הגוף כתנאי לכפרה וכדי לשחרר את האדם ממגבלות הגוף ובכך לעשות אותו דומה ל[[מלאך|מלאכים]] שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.
 
יום הכיפורים נחשב גם כיום שמח מכיוון שביום זה ה' מכפר על חטאי עם ישראל. הבדל זה בין הצומות מקבל ביטוי בהלכות ה[[סעודה מפסקת|סעודה המפסקת]]. בערב תשעה באב נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה זו יותר מתבשיל אחד, נאסרה אכילת בשר ונאסרה שתיית יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים דרשו [[חז"ל]]: "'''כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי'''" (כלומר, עריכת סעודה טובה ודשנה בערב יום הכיפורים משולה לצום של שני ימים: יום הכיפורים עצמו וערב יום הכיפורים).