קברי צדיקים ביהדות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה, אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים
שורה 41:
אנשי [[הלכה]] רבים, ואנשי דת רציונליסטים לאורך ההיסטוריה, הביעו התנגדות למוסד זה של עלייה לקברם של צדיקים. היו שחששו מגלישה ל[[עבודה זרה]] או [[דרישה אל המתים]], על ידי הפיכת הצדיק למטרת התפילה, והיו אף שהצביעו על תופעות כאלה שהתרחשו בפועל. היו שראו בכך חלק מאמונות [[מאגיה|מאגיות]] אחרות, שהתורה באופן כללי שוללת לדעתם. אחרים הצביעו על כך שעל פי ההלכה קברים, גם של צדיקים, מטמאים, וראו בכך ביטוי רעיוני לכך שיש להתרחק מן ה[[מת]]ים.
 
וכך כתוב ב[[תלמוד הירושלמי]] ב[[מסכת שקלים]]: {{ציטוטון|רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם.}}{{הערה|{{ירושלמי|שקלים|ב|ה}}}} ועל פי זה פסק ה[[רמב"ם]] בספרו ההלכתי [[משנה תורה]]: {{ציטוטון|ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן - דבריהם הם זיכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות.}}{{הערה|{{רמב"ם|שופטים|אבל|ד|ד}}}} אף על פי כן, גם מ[[קבר הרמב"ם]] עצמו לא נפקדו העולים לרגל.
 
אמנם, היו שהבינו את "ביקור הקברות" האסור באופן שונה לגמרי, של בדיקה האם הנקבר אינו חי עדיין וכדומה. יצוין כי הרמב"ם מספר, באיגרת שכתב לאחר ביקורו ב[[ארץ ישראל]], שביקר גם במערת המכפלה והתפלל שם{{הערה|מופיע ב[[ספר חרדים]], הלכות תשובה פרק ג' - וב[[אגרות הרמב"ם]], מהדורת שילת עמ' רכ"ה}}.