העלייה החמישית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לדונם |
|||
שורה 72:
חנוונים וסוחרים העלו את מחירי המצרכים החיוניים, תוך ניצול חוסר ידיעתו של העולה.
ראש עיריית [[תל אביב]] [[מאיר דיזנגוף]] ניסה למגר את התופעות השלילות, וממשלת המנדט נתבקשה לחוקק חוק שיגביל את גובה [[שכר דירה|שכר הדירה]].
קרוב למותו התייחס לנושא המשורר [[חיים נחמן ביאליק]] שבנאום שנשא הגדיר את היישוב כחולה: "סימני המחלה נתגלו בזמן האחרון, קודם כל ביחס לאחינו פליטי החרב, האסון בגרמניה ובארצות האחרות. במקום לדאוג להם להכין להם פינה וצל, קורה של דירה בכלל, ולו יהא בצריפים, ניצלנו את אסונם למען בצע כסף... הסימן השני למחלה הוא – הספסרות הבזויה, האוכלת אותנו כעש... [[דונם]] אחד עובר עשר פעמים מיד ליד, וכל פעם עולה מחירו".{{הערה|1=דבריו של ח.נ. ביאליק בי"ט סיון, לפני צאתו לחוץ לארץ, מבאי "עונג שבת" ב"אוהל שם", [http://benyehuda.org/bialik/lastwords.html דברים אחרונים].}}
יחס היישוב הוותיק לעולים מגרמניה היה מורכב. מחד גיסא הגבירו עולים אלו מאוד את כוחו של היישוב; מאידך גיסא, התבדלו עולי גרמניה ושימרו את תרבותם. האווירה בארץ, אשר שמה דגש על מטרות שיתופיות ולאומיות, נגדה את ההתבדלות [[יקה|ה"יקית"]]. [[היסטוריה של העיתונאות בארץ ישראל#תקופה שלישית|העיתונות העברית]] ניהלה נגד ה"יקים" מערכה בשל נוהגם להוציא עיתונים בשפה ה[[גרמנית]]. נטען כנגד העולים כי הם אינם נאמנים דיים ללאומיות העברית ול[[ציונות]]. היו אף מקרים שבהם הותקפו חנויות בבעלות עולי גרמניה בשל שילוט בשפה ה[[גרמנית]]. העולים ממרכז אירופה נתפסו כקפדנים וכמנומסים באוכלוסייה שבה הפשטות והישירות הייתה לסמל.
| |||