מוסטפא כמאל אטאטורק – הבדלי גרסאות

 

ביולי 1917 מונה למפקד הארמייה השביעית אשר הוצבה בגזרת סוריה. הוא הפך לביקורתי מאוד באשר לדרך בה מנהל המשטר העות'מאני את מלחמותיו, וכן באשר להשפעה הגרמנית על האימפריה. הוא התפטר מתפקידו וחזר לקונסטנטינופול, אך באוגוסט 1918 חזר לפקד על הארמייה השביעית אשר תפסה את מרכז הגזרה בארץ ישראל ומפקדתה ישבה בשכם.

 

ב-19 בספטמבר 1918 החל [[קרב מגידו]] והארמייה השמינית שישבה באזור החוף החלה בנסיגה. כמאל הורה לכוחותיו לסגת לכיוון ירדן, אולם כוחות הארמייה השביעית נקלעו למלכודת טופוגרפית וספגו אבידות רבות מידי חיל האוויר הבריטי ב[[הקרב בנחל תרצה|קרב בנחל תרצה]]. שרידי הארמייה המשיכו בנסיגה לכיוון סוריה והשתתפו ב[[קרב סמח']]. למרות זאת הצליח כמאל להסיג את כוחותיו צפונה ולבסס קו הגנה צפונית ל[[חלב (עיר)|אלפו]]. כמאל נחשב כגנרל העות'מאני היחיד שלא הפסיד בקרב במהלך מלחמת העולם הראשונה.

 

באוקטובר [[1918]] נכנעו העות'מאנים למעצמות ההסכמה, והרגש הלאומי הטורקי התעורר בעקבות הכיבוש היווני של [[איזמיר]] ב-[[15 במאי]] [[1919]], אשר זכה לתוקף עם חתימת [[הסכם סוור]] ב-[[10 באוגוסט]] [[1920]].

{{הפניה לערך מורחב|מלחמת יוון-טורקיה}}

למחרת הפלישה היוונית יצא מוסטפא כמאל מ[[איסטנבול]] ל[[סיווס]] והחל בהקמת תנועה הלאומית הטורקית שבסיסה נקבע ב[[אנקרה]]. ב-[[23 באפריל]] [[1920]] ולאחר שהבריטים פיזרו את הפרלמנט העות'מאני באיסטנבול, הקים מוסטפא כמאל את [[האספה הלאומית הגדולה של טורקיה]] באנקרה והיה לנשיאה.

 

היוונים הבינו את האיום הנשקף מצעד זה למעמדם במערב אנטוליה, וקידמו את כוחותיהם אל תוך טורקיה על מנת לפגוש את כוחותיו של מוסטפא. לאחר שהתקדמו את מרבית הדרך לאנקרה, הובסו היוונים על ידי מוסטפא כמאל וסגנו איסמט פאשה (לימים [[איסמט אינני]]) בקרבות [[מלחמת יוון-טורקיה#1921: בלימת ההתקדמות היוונית וניצחונות הטורקים|סקריה]] (אוגוסט-ספטמבר [[1921]]) ודומלופנר (אוגוסט [[1922]]). ב-[[9 בספטמבר]] 1922 השיבו כוחותיו של מוסטפא כמאל את איזמיר לטורקיה. ניצחונו של מוסטפא במלחמת העצמאות הציל את ריבונותה של טורקיה. [[הסכם לוזאן]] ביטל את הסכם סוור, וטורקיה השיבה לעצמה את כל שטח אנטוליה ותראקיה המזרחית מידי יוון.

===כנשיא טורקיה===

הרפובליקה הטורקית נוסדה ב-[[29 באוקטובר]] [[1923]], ומוסטפא כמאל נבחר לנשיאה הראשון. אף על פי שמבחינה חיצונית היה מדובר ב[[דמוקרטיה]], מוסטפא היה למעשה [[דיקטטור (שליט)|דיקטטור]], אם כי דיקטטור מתון. יוקרתו, על כל פנים, הייתה כה גבוהה עד שבמשך כל שנות העשרים הייתה ההתנגדות לממשלתו מועטה. מוסטפא העריץ כמה אלמנטים בממשל של [[ברית המועצות]] ושל [[המפלגה הפשיסטית]] ב[[איטליה]], אך לא היה [[קומוניזם|קומוניסט]] או [[פשיזם|פשיסט]]. המדינה הגנה על הרכוש הפרטי, ומתנגדים פוליטיים לא קיבלו עונש גרוע יותר מהגליה למחוז מרוחק.

מאידך גיסא, מוסטפא כמאל היה לאומן טורקי, השואף ליצירת מדינה טורקית הומוגנית. על פי הסכמה עם הממשלה היוונית, רוב המיעוט היווני גורש מהמדינה, והוחלף בזרם של פליטים טורקים מיוון ומ[[בולגריה]]. ה[[כורדים]] לא נרדפו, אך מוסטפא התעקש כי המדובר בטורקים אתנים. נאסר עליהם השימוש בשפתם ובתרבותם.

 

 

==מורשתו בטורקיה==

 

יורשו של אטאטורק, [[איסמט אינני]], יצר [[פולחן אישיות]] לאטאטורק לאחר מותו, הנמשך עד עצם היום הזה. אף שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]], כשטורקיה הפכה לדמוקרטיה של ממש, איבדה המפלגה הכמאליסטית מכוחה, פניו ושמו של אטאטורק נוכחים כיום בכל מקום בטורקיה - על בנייני ממשלה, על גבי כל שטרי הכסף, ואפילו בבתים פרטיים של אזרחים טורקיים רבים. פסלי ענק של אטאטורק נמצאים במקומות רבים בטורקיה, [[נמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק|נמל התעופה הבינלאומי באיסטנבול]] נושא את שמו, [[אצטדיון אטאטורק]], [[סכר אטאטורק]], וכן גשרים ומבנים רבים.

 

=== הנצחתו בישראל===

*בשנת [[2002]] הוקמה [[מצבת הזיכרון הטורקית בבאר שבע]]. ליד המצבה ניצב פסלו של אטאטורק.

*בנובמבר [[2007]] הוקמה אנדרטה לזכרו של אטאטורק ב[[המרכז למורשת יהדות טורקיה|מרכז למורשת יהדות טורקיה]] ב[[יהוד]], שם גם ניטע גן לזכרו.

*[[הקרן הקיימת]] הקימה לזכרו את חניון אתאטורק, במורדות הכרמל בסמוך ל[[כרם מהר"ל]].

*ב[[תל אביב]] יש רחוב על שמו.

 

==ראו גם==