דליה כרמל – הבדלי גרסאות

דליה כרמל הספיקה לשהות בניו יורק כ-3כשלושה חודשים, ואז נקראה לשוב לישראל לחקירה נוספת. אברי אלעד, המפעיל של החוליה, שבשל אילוצי [[הצנזורה הצבאית]] כונה בתקשורת "האדם השלישי", הגיע לישראל אחרי שנותר שבועיים במצרים בלא שנעצר. תחילה נחשב לגיבור, אך בשנת [[1958]], בעת ששהה בחו"ל, גברו החשדות שפעל כ[[סוכן כפול]], והוא אשר הסגיר את אנשי החוליה למצרים. הוא פותה לחזור לארץ, נעצר, נחקר, והועמד למשפט בדלתיים סגורות. במהלך משפטו טען שבצה"ל זויפו מסמכים, וניתנו עדויות שקר במטרה לטייח את האחריות לעסק הביש. פרטי עדותו נשארו חסויים עד לשנת [[1960 בישראל|1960]], אך בשנה זו נפגש לבון עם ראש הממשלה ושר הביטחון [[דוד בן-גוריון]] ודרש את טיהור שמו מן האחריות ל"עסק הביש". בן-גוריון סירב לטהר את שמו ובחר לקיים חקירה נוספת על ידי ועדה צבאית בראשות [[שופט]] [[בית המשפט העליון]] [[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]], שגויס למילואים לצורך זה והוענקה לו דרגת ייצוג של אלוף משנה. שני עמיתיו של כהן לוועדה היו אנשי צבא – אלופי המשנה [[מתי פלד]] ו[[אהרון דורון]]. לדליה כרמל הובטחה חסינות מפני הפללה בשל עדותה בפני הוועדה, אך העדות ניתנה על ידה בחו"ל, כאשר [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[גדעון האוזנר]] הגיע ל[[פריז]] לקבלת העדות. בעדותה מסרה כי בנימין גיבלי כתב ביולי 1954 מכתב לרמטכ"ל משה דיין אודות הפעולה במצרים. לדבריה היא הדפיסה מאוחר יותר עמוד נוסף למכתב, בו נוספה הפיסקה: "לפי הוראתו של לבון".

הוועדה חיזקה בממצאיה את טענותיו של לבון, אך לא הגיעה למסקנה חד-משמעית, ובכל מקרה בן-גוריון דחה את ממצאי הוועדה. בציבור ובתקשורת החל ויכוח פוליטי נוקב בשאלת האחריות לפעולה במצרים, שזכתה לכינוי "פרשת לבון".

עדותה של דליה כרמל בפני היועץ המשפטי לממשלה, שנשלח ל[[פריז]] מטעם ועדת כהן לגבות אותה, שבה הודתה בזיוף המכתב, הייתה הפעם האחרונה שהיא הייתה מעורבת באופן אישי בפרשה ובחקירות. עם זאת נזכר שמה עוד שנים רבות לאחר מכן בספרים ובפרסומים אודות הפרשה, בתחילה כ"המזכירה" ובמרוצת השנים, כשנחשפו השמות שמאחורי הכינויים שניתנו למעורבים בפרשה, בשמה האמיתי. היא לא שבה יותרעוד לישראל, ונשארה לחיות בניו יורק, שם סידרו לה גורמי שלטון, שהיה להם עניין להרחיקה מישראל, עבודות במוסדות ישראליםישראליים שונים ובמשרדי [[הבונדס]]. לבסוף נתקבלה לעבודה במשרד [[אל על]], בוועבדה עבדהשם 37 שנים.

בניו יורק נישאה ליהודי אמריקאי בשם הרברט גולדשטיין, ובמרוצת הזמן פנתה לעסוק ב[[תחביב]]ה, איסוף [[ספר בישול|ספרי בישול]] ובהם מתכונים של מזון האופייניים לקהילות ה[[אתניות]] השונות ברחבי ארצות הברית. היא נהגה להשאיל ספרים לכל המעוניין, ותרמה יותר מ–11 אלף ספרים ל[[אוניברסיטת ניו יורק]] ב[[מנהטן]], ובביתה במנהטן נותרו עוד אלפי ספרים נדירים. דליה כרמל הפכה לאחת מאספני ספרי הבישול החשובים בעולם וקיבלה את הכינוי "The Angel of American Food Writers" (בעברית "המלאך של סופרי המזון האמריקאים"). לאחר מות בעלה היא ממשיכה לגור בניו יורק.

ב-[[17 באוגוסט]] [[2018]] התפרסם בעיתון "[[מעריב]]" ראיוןריאיון טלפוני שערך כתב העיתון [[אייל לוי]] עם דליה כרמל. בראיוןבריאיון מודה דליה כרמל בזיוף העתק המכתב ששלח בנימין גיבלי לרמטכ"ל משה דיין ב-12 ביולי [[1954 בישראל|1954]] על ידי הוספת פסקה האומרת עיכי הפעולה בוצעה על פי הוראתו של לבון. יחד עם זאת היא טוענת כי לבון אמנם נתן את ההוראה, אך הזיוף נועד לחזק את טענתו של גיבלי כי לבון נתן את ההוראה, אשר לגיבלי לא היו ראיות מוצקות להוכחתה. ביטחונה בכך מסתמך על זכרונה כי גיבלי הלך לפגישה בארבע עיניים עם לבון וחזר ממנה נרגש והורה לה לכנס קבוצה של קצינים לישיבה איתו. לדבריה, היא לא נכחה בישיבה, אך היא סבורה כי משם יצאה ההוראה לביצוע הפעלה.