101 דלמטים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
מ הגהה |
||
שורה 42:
מר וגברת דירלי השתתפו בארוחת ערב מפוארת על ידי שכנתם, קרואלה דה-ויל, אישה עשירה אך מאיימת מאוד, שכל אהבתה נתונה לבגדיה העשויים [[פרווה]] משובחת. בספר אף מצוין שלקרואלה [[חתול פרסי|חתולה פרסית]] לבנה, שהמליטה מספר פעמים, ובכל פעם קרואלה לקחה את החתלתולים והטביעה אותם. מר וגברת דירלי מודאגים מהתבטאויותיה על כלביהם, שיש צורך להטביע אותם ולקחת את הפרוות. בספר מתואר כי האוכל שמוגש מתובל ב[[פלפל חריף]], וכי בעלה הוא [[פרוונות|סוחר פרוות]] שאימץ את שם משפחתה של אשתו (במקום שאישה תאמץ את שם משפחת בעלה).
לאחר זמן קצר הגורים נעלמים על ידי זוג גנבים בשם הוראס וג'ספר. בני האדם עושים כל שביכולתם לאתר אותם, אך נכשלים. הכלבים, לעומת זאת, משתמשים ב"נביחת בין הערביים" - שיטת ריכול בין כלבים ולהעברת הודעות. בעזרת רשת תקשורת זאת, מגלים זוג הדלמטיים כי נראו גורי דלמטיים באחוזה ב[[סאפוק|מחוז סאפולק]] בשם "אחוזת אבדון" (Hell Hall) שהייתה שייכת לאבות-אבותיה של קרואלה וכעת שייכת לקרואלה דה-ויל. הכלבים מנסים לאותת לזוג דירלי היכן הגורים, אבל נכשלים. הכלבים מחליטים לקחת את המושכות לידיים ובורחים במטרה להשיב את הגורים. לאחר מסע באזור הכפרי של [[לונדון]], הם פוגשים בקולונל, כלב [[כלב צאן אנגלי עתיק|רועים אנגלי]] זקן, והוא מספר להם על היסטורית האחוזה ועל העובדה שיש בה תשעים ושבע גורים דלמטיים, ביניהם גוריהם של פונגו ומיסי. זוג הכלבים חודרים אל האחוזה בדיוק כשקרואלה מגיעה. היא מורה לנוכלים, ג'ספר והוראס, לשחוט את הכלבים ולהפשיט את עורם עוד באותו הערב,
לאחר שהבינו שכלבים דלמטיים בולטים יתר על המידה, לא כל שכן 99, מחליטים הכלבים להתגלגל [[פיח|בפיח]] ולכסות את עצמם. הם תופסים טרמפ על משאית ומגיעים ללונדון בדיוק בערב חג המולד, ומתוודעים לחתולה של קרואלה, אותה היא שונאת לאחר שלקחה ממנה את גוריה. בעזרתה, הכלבים הורסים את [[ארון|ארון הבגדים]] של קרואלה וקורעים את מעילי הפרווה היקרים שלה. לאחר מכן הם מגיעים אל ביתם, ויחד עם פרדיטה - שלא באה עם פונגו ומיסי אלא נשארה - מתעגל המספר למאה כלבים דלמטיים. מתברר שבתוך 97 הגורים נמצאים גם שמונת גוריה של פרדיטה.
| |||