פולקה ברנדוט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של Eldad (שיחה) לעריכה האחרונה של KotzBot
שורה 14:
|בת זוג=אסטל ברנדוט
}}
'''פולְקֶה בֶּרְנָדוֹט''' (ב[[שוודית]]: '''Folke Bernadotte''';{{כ}} [[2 בינואר]] [[1895]] - [[17 בספטמבר]] [[1948]]) היה [[דיפלומט]] בן משפחת ה[[מלוכה]] ה[[שוודיה|שוודית]]. היה קשור למשא ומתן על הוצאת אסירי מחנות מגרמניה לקראת סוף [[מלחמת העולם השנייה]]. בין האסירים נכללו גם יהודים, אף כי לא ברור אם הוא היה מעוניין בכך. תיווך מטעם ה[[או"ם]] בין [[מדינת ישראל]] למדינות ערב ב[[מלחמת העצמאות]], ונרצח ב[[ירושלים]] על ידי ארגון [[הלח"י]] בשל הצעותיו הפרו- ערביות.
 
== קורות חיים ==
שורה 34:
 
===תוכנית ברנדוט (ארץ ישראל)===
ברנדוט ראה במינוי למשימת התיווך שקיבל מהאו"ם מנדט לקביעת בסיס אחר ליישוב [[הסכסוך הישראלי-ערבי]]{{הערה|{{ישראל היום|דיוויד סלע|בצל המאמץ הבינלאומי להסדר|563927|15 יוני 2018}}}}מאשר [[החלטת החלוקה]] - הסדר טריטוריאלי כפוי, בו תאבד ישראל את הישגיה במלחמת העצמאות ואף ייגרעיגרע חלקה של המדינה היהודית בהשוואה לשטח שהוקצה לה בהחלטת החלוקה.{{הערה|שם=אסיה|1=אילן אסיה, [http://www.kotar.co.il.proxy1.athensams.net/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=86386198#57.1688.6.default '''מוקד הסכסוך המאבק על הנגב 1956-1947'''], הוצאת יד יצחק בן צבי ירושלים & המרכז למורשת בן-גוריון קריית שדה בוקר הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ירושלים, 1994, עמוד 71}}
 
בעקבות משא ומתן שקיים עם שני הצדדים (בנפרד) תחילה ב[[מובלעת חיפה]] ולאחר מכן ב[[רודוס]], גיבש ברנדוט את התוכנית שהציעשהציעָהּ בכתב לשני הצדדים ב-[[28 ביוני]], ואלו עיקריה:
* תכונן [[מדינה]] [[פדרציה|פדרלית]] המחולקת לקנטונים יהודיים וערביים.
* עבר הירדן ייכללייכּלל בחלק הערבי של המדינה המוצעת.
* רוב [[הנגב]] יימסר לערבים.
* רוב [[הגליל]] המערבי יימסר ליהודים.
שורה 45:
* [[ירושלים]] תימסר למדינה הערבית.
*תוקם [[קונפדרציה]] בין ישראל לבין [[ירדן]].
כל מדינות ערב, פרט לירדן, דחו את ההצעה. אומנםאמנם ישראל דחתה את התוכנית, אבל היא הייתה מוכנה למשא ומתן נוסף{{הערה|שם=Oren A|1=אביגייל אורן, חיה רגב [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10855&kwd=6889 "תוכנית ברנדוט"], מתוך [http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?source=498 '''הקמת המדינה ושנותיה הראשונות'''] (תל אביב:[[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]],1995)}}. ההיסטוריון אלעד בן דרור טען שמי שאחראי לכתיבת תוכנית ברנדוט היה עוזרו ראלף באנץ', שהתאמץ מאוד לשקע בה את קו המחשבה שלו באשר לפתרון הפוליטי הרצוי. באנץ' הושפע מרעיונותיו של ד"ר [[יהודה מגנס]] ושילב אותם בתוכנית, בעיקר בתבנית הבסיסית, שגרסה כי במקום מדינה יהודית ומדינה ערבית תהיה בארץ ישראל קונפדרציה.{{הערה|אלעד בן-דרור, המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1949-1947, הוצאת מכון בן-גוריון, 2012, עמ' 101-77 }}
לאחר [[מלחמת העצמאות#ההפוגה השנייה|ההפוגה השנייה]], ויתר ברנדוט על רעיון הקונפדרציה והציע תוכנית חדשה, הכוללת את בנאום ירושלים{{הערה|שם=Oren A}}. תוצאות [[מבצע יואב]] "קברו" את התוכנית סופית.
 
===ההתנקשות בברנדוט===
שורה 52:
[[קובץ:Lehi Bernadotte demonstration.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת לח"י נגד ברנדוט בירושלים]]
[[קובץ:כותרת תיק המשטרתי לחקירת ההתנקשות בברנדוט.jpg|טקסט=כותרת תיק חקירה מספר 148/48 של משטרת ירושלים, העוסק בהתנקשות בברנדוט ובסארו.|ממוזער|כותרת תיק חקירה מספר 148/48 של משטרת ירושלים, העוסק בהתנקשות בברנדוט ובסארו. מתיקי משטרת ישראל, ארכיון מדינת ישראל.]]
ב-[[17 בספטמבר]] [[1948]], יום לאחר שהגיש את התוכנית החדשה לאו"ם, נרצח ברנדוט בירושלים{{הערה|שם=Oren A}} על ידי ארגון [[הלח"י]]. השיירה בת שלוש המכוניות, בה נסע ברנדוט מארמון הנציב לבניין ימק"א, נעצרה בפינת הרחובות הפלמ"ח והגדוד העברי דהיום על ידי ג'יפ שחסם את הדרך. מהרכב ירדו שלושה אנשי לח"י, בפיקודו של [[יהושע כהן]]. כהן ניגש למכוניתו של ברנדוט, שהייתה האחרונה בשיירה, וירה לתוכה מתת- מקלע "[[MP40|שמייסר]]"{{הערה|על פי עדויות חדשות היה בידי המתנקשים תמ"ק קלצ'ניקוב}}. הכדורים פגעו בברנדוט, אשר נפצע אנושות, ובמפקד כוח המשקיפים בירושלים, הקולונל הצרפתי אנדריי סארו, שנהרג במקום. תת-המקלע שבו השתמש כהן התפרק במהלך הירי, וחלק ממנו נותר מוטל על הקרקע. המתנקשים עלו על הג'יפ ונמלטו מהמקום. השיירה נסעה במהירות לבית החולים הדסה, שם נקבע מותו של ברנדוט.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=שלומי שטרית|שם="תיק 148/48: העבריין לא נודע - משטרת ישראל חוקרת את רצח ברנדוט"|כתב עת=עלי זית וחרב|כרך=ט"ו, 2015}}}}
 
עוצר הוטל בירושלים, אך מבצעי ההתנקשות לא נתפסו. ארגון לא ידוע שכינה עצמו בשם "חזית המולדת" קיבל עליו את האחריות למעשה, אך לא היה ספק בדעת הקהל כי הרצח היה מטעם [[לח"י]], שהתנגד לתוכניתו של ברנדוט למסור את ירושלים לידי הערבים (הדבר הפך לוודאי בעקבות גילויים שנחשפו במרוצת עשרות השנים שחלפו מאז). מתכנן ההתנקשות היה [[יהושע זטלר]], מפקד לח"י בירושלים. [[יצחק שמיר]], מי שהיה בזמנו אחד משלושת ראשי הלח"י, כתב בספרו כי בזמנו אמר לחברי הלח"י: "יש לסלק את ברנדוט מהזירה, אין לי כל התנגדות להתנקשות".{{הערה|שם=יצחק שמיר|1=[http://www.fresh.co.il/vBulletin//showthread.php?t=575945 יצחק שמיר אמר לי: סע ללונדון וחסל את שר החוץ הבריטי], "ידיעות אחרונות", 29.3.13}} שמיר הודה כי ידע את שמותיהם של חברי החוליה שהתנקשה בברנדוט אך סירב למסורלמוסרם אותם לשירותלשרות הביטחון. גם [[דוד בן-גוריון]] ידע ואף כתב את שמותיהם ביומנו, אך לא פעל להעמדתם לדין.
 
אחרי רצח ברנדוט, פורק לח"י בירושלים, שעדיין לא הייתה אז בתחום מדינת ישראל (הלח"י בישראל התפרק עוד קודם). חלק מהעצורים נאסרו. אחרים "גורשו" מירושלים לתחומי מדינת ישראל{{הערה|[http://onegshabbat.blogspot.co.il/2016/05/blog-post_4.html דוד אסף, בלוג עונג שבת]}}.
 
בעקבות ההתנקשות חוקקה [[מועצת המדינה הזמנית]] את [[פקודת מניעת טרור]], המטילה עונשים כבדים על מי שמשתתף בפועל בפעולות טרור ועל כל חבר בארגון טרור. לח"י וחזית המולדת הוכרזו ארגוני טרור, ונעצרו כ-200 איש, ובהם אחד משלושת ראשי הלח"י, [[נתן ילין מור]].
 
גופתו של ברנדוט נשלחה לקבורה ב[[שוודיה]].
 
===דוחדוּחַ ברנדוט===
 
שלושה ימים אחרי מותו של ברנדוט פורסם הדוחהדוּחַ על מאמצימאמַצי השלום שלו. להלןזה עיקר המלצותיו{{הערה|1=ראו גם [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10982&kwd=6889 "מפת תוכנית ברנדוט : ספטמבר 1949"], בתוך: אביגיל אורן וצביה לוטן, [http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?source=391 '''מסע אל העבר : לכיתות ט : תולדות המאה ה-20'''], [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]].}}:
* להפוך את ההפוגה הראשונה לשלום של קבע, או לפחות ל[[שביתת נשק]], ולקבּוע את הגבולות הסופיים בין החלק הערבי לחלק היהודי של [[ארץ ישראל]].
* למסור את הנגב לערבים ואת הגליל ליהודים.
* לבנאם את ירושלים.
* למסור לידי מדינות ערב (למעשה לידי עבר הירדן) את החלקים הערביים של ארץ ישראל.
* להפוך את [[נמל חיפה|נמלנְמל חיפה]] ואת [[נמל התעופה לוד|נמלנְמל התעופה בלוד]] לנמליםלנְמֵלים שישמשו את ארץ ישראל כולה (על שני חלקיה, היהודי והערבי) ואת המדינות הערביות השכנות.
* להחזיר את הפליטים הערבים לבתיהם.
* למנות ועדת פיוס כדי להשיג שלום סופי.