הונים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאולטימטום |
|||
שורה 179:
לאחר הקרב על נהר נאדאו, הצבא ההוני בראשות שני האחים הנותרים נלחם עם שבטים גותים בפרובינציית [[פאנוניה]] אך ניגף מפניהם. בעימות נוסף שנערך שנים מספר לאחר מכן, נאלצו ההונים לברוח ולוותר על שליטה באזור של [[בלגרד]] (אז סינגידונום, Singidunum) מול קואליציה של שבטים גותיים. שבטים גותים אחרים ניצלו את החופש ואבדן השליטה ההונית על מנת לחצות את הדנובה ולהתיישב במהלך העשור בין [[450]] ל-[[460]] באזור [[תרקיה]], בהסכמת הביזנטים ובאופן מסודר, תמורת הנכונות להגן על האזור ולהתגייס לצבא האימפריה הביזנטית.
אי היציבות באימפריה ההונית והמאמצים הקדחתניים הגבירו את אי היציבות לאורך הדנובה. בשנת 468 שלחו האחים נציגים לקונסטנטינופול, לקיסר החדש של האימפריה הביזנטית, [[לאו הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו הראשון]], בבקשה להסכם שלום והחזרת תחנות המסחר לאורך הגבול, אך פני המשלחת והצעות ההונים הושבו ריקם. האחים נקלעו לחילוקי דעות כיצד להגיב למהלך הביזנטי. ארנק לא היה מוכן להתחייב לעימות כולל עם הצבא הביזנטי, כאשר הכוח הצבאי ההוני מתקשה להגיב לאתגרים מבית. זו הפעם האחרונה ששמו של ארנק מוזכר בספרי ההיסטוריה הרומאיים. דנגיזיץ, שככל הנראה הכריע את חילוקי הדעות בסגנונו ההחלטי של אביו אטילה, החליט לנקוט בגישה תקיפה יותר כנגד האימפריה הביזנטית. משלחת מטעמו הגישה לקיסר דרישה לתשלום כופר והעברת שטחים לידי ההונים, ברוח
התמוטטות האימפריה ההונית יצרה גלי הדף שטלטלו את המערכות באימפריה הביזנטית ובעיקר באימפריה הרומית המערבית. הסתלקות ההונים מהמפה נתנה לגותים ולוונדלים אפשרות לצבור כוח, שטחים והשפעה. הגותים הוכיחו כי הלכה למעשה הם לא מעוניינים לשמש כבני ברית לרומאים אלא במקרים קיצוניים בהם האינטרסים של שני הצדדים נפגשים ולטווח קצר - עובדה שהפכה כל ניסיון ליצור מערכת הגנה מתואמת על מעט הפרובינציות שנותרו בידיים רומאיות לבלתי אפשרית. ללא ההונים, ששימשו ככוח מאזן מול האיום הגותי והוונדלי, הפכו הגותים לאיום קיומי על האימפריות הרומאיות. האימפריה המזרחית שרדה, אך בשנת [[445]], תחת לחץ של הגותים מחד ובנוסף על כך לחץ של הוונדלים, שכבשו ובזזו את רומא - התפרקה האימפריה המערבית. הגותים בנו לעצמם מדינה על חלקי הפרובינציות הרומאיות בצרפת וספרד.
| |||