יהדות תימן – הבדלי גרסאות

קבוצה גדולה מבני יהדות תימן עלתה ל[[ארץ ישראל]] בשנים [[1882]]-[[1881]]. עלייה זו נקראה [[עליית אעלה בתמר]] (פסוק מ{{תנ"ך|שיר השירים|ז|ט|קצר=כן}}; "בתמר" - [[שיכול אותיות]] של שנת [[תרמ"ב]], 1882), וקדמה בכמה חודשים לעליית [[ביל"ו]]. ליהודי תימן היה חלק חשוב בבניין הארץ. עד שנת [[1914]] חיו 5,000 מבני תימן בארץ ישראל, כ-8% מכלל יהודי תימן. ביחס לשאר הגלויות, יהדות תימן עלתה בקצב המהיר ביותר לארץ. החל מהעלייה הראשונה הצטרף חלק מבני העדה להתיישבות, ומאוחר יותר גם לארגוני [[מחתרות עבריות בארץ ישראל|המחתרות]]. מעורבותם של יהודי תימן במחתרות הייתה רבה, והדבר בא לידי ביטוי באמירה של בן גוריון לעיתון צרפתי "פעולות האצ"ל והלח"י הם מעשי טרור של כמה תימנים". אף ארגון ההגנה של בן גוריון עצמו התבסס על ספק חומרי נפץ יהודי תימני ושמו [[יצחק נדב]].

התייר והחוקר הנוצרי [[לורנס אוליפאנט]] שתיעד את החיים בארץ ישראל בין השנים [[1883]]-7 כתב עליהם כך: "באחד הימים אחרי הצהריים, פגשתי כמה מהם ליד [[הכותל המערבי]] ונתרשמתי ביותר מהבעת פניהם העדינה והרכה. הם מפורסמים כבקיאים בלימודי הדת שלהם וכאדוקים מבלי להיות צבועים, דבר שהוא למעלה ממה שאפשר לומר על יהודי ארץ ישראל בכללם"{{הערה|אוליפנט, חיפה, עמ' 208}}.