המערכה בנורמנדי – הבדלי גרסאות

מבנה הפיקוד של בעלות הברית המערביות במהלך המערכה בנורמנדי היה מורכב למדי, ומכיוון שמדובר היה בכוח רב לאומי, לא חסרו מריבות ומחלוקות על רקע לאומי ואישי בין המפקדים הבכירים השונים, שפיקדו על כוחות בעלות הברית. בניגוד למצב בצד הגרמני, ההנהגה הפוליטית של בעלות הברית ([[וינסטון צ'רצ'יל]] ו[[פרנקלין דלאנו רוזוולט]]) נמנעה בדרך כלל מהתערבות בניהול המערכה הצבאית, והותירה אותה בידיהם של [[אייזנהאואר]], מפקד כל כוחות בעלות הברית, כולל כוחות הים והאוויר, ביבשת אירופה לאחר [[הפלישה לנורמנדי]], ו[[המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית]]. יוצא מכלל זה היה [[שרל דה גול]], מנהיג [[צרפת החופשית]], שמערכת היחסים בינו לבין ההנהגה הצבאית והפוליטית של בעלות הברית הייתה בעייתית בלשון המעטה. האחרון ראה עצמו כמייצג האינטרסים של [[צרפת]], וניסה להתערב בניהול המערכה הצבאית על אדמת צרפת.

 

 

החל מראשית אוגוסט 1944, בעקבות הגידול המהיר של כוחות בעלות הברית בחצי האי נורמנדי, וחוסר הרצון של המפקדים הבכירים האמריקאים לשרת תחת פיקוד בריטי, הוקמה [[קבוצת הארמיות ה-12]] בפיקוד [[עומר בראדלי]], שכללה בשלב זה שתי ארמיות אמריקאיות - הארמייה הראשונה, ו[[הארמייה השלישית (ארצות הברית)|הארמייה השלישית]]. קבוצת הארמיות ה-21, שפעלה בגזרה המזרחית של ראש הגשר של בעלות הברית בנורמנדי, כללה אף היא שתי ארמיות - הארמייה הבריטית השנייה ו[[הארמייה הראשונה (קנדה)|הארמייה הראשונה]], שכללה כוחות בריטיים, קנדיים ופולנים תחת פיקוד קנדי (גנרל [[הארי קריראר]]).