הבדלים בין גרסאות בדף "ביטוח פנסיוני"

הוסרו 28 בתים ,  לפני שנתיים
מ
סקריפט החלפות (), הסרת קישורים עודפים
מ (סקריפט החלפות (), הסרת קישורים עודפים)
* [[נכות]], הפוגעת בכושר העבודה או מבטלת אותו כליל.
* [[זקנה]], המביאה ליציאתו של העובד ממעגל העבודה.
* [[מוות]], המותיר את השאירים ללא מפרנס.
 
לביטוח פנסיוני משמשים כלים מגוונים, ובהם:
* [[קופת גמל|קופת גמל לתגמולים]].
 
לעידוד הביטוח הפנסיוני ניתנות הקלות מס בגין כספים המופנים למטרה זו, ולעיתים מוטלת חובה לביטוח פנסיוני.
 
==ביטוח פנסיוני בישראל==
הביטוח הפנסיוני בישראל מתקיים בשלוש שכבות:
* במסגרת [[המוסד לביטוח לאומי]] פועלים ענפי ביטוח נכות וביטוח זקנה ושאירים, שבהם מבוטחים כל [[תושב ישראל|תושבי ישראל]].
* במסגרת [[יחסי עבודה|יחסי העבודה]] נחתמו [[הסכם קיבוצי (ישראל)|הסכמים קיבוציים]] רבים המבטיחים ביטוח פנסיוני במימונם של העובד והמעביד. לחלק מהסכמים אלה הוצאו [[צו הרחבה|צווי הרחבה]], ומתחילת שנת 2008 זכאי כל עובד לפחות לביטוח פנסיוני לפי צו הרחבה בעניין זה. דרך ביטוחית זו מטילה אחריות כבדת משקל על מעבידים, משום שלפי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, מעביד שמפר חובתו יכנס בנעלי הקופה, ויאלץ לשלם לעובד פיצוי - לעיתים עד כדי פיצוי בשיעור גמלה מהוונת ובסכומים גדולים מאוד{{הערה|1=ראהראו לעניין זה את פסק דינו של [[בית הדין הארצי לעבודה]] ב[http://www.glima.info/verdicts/19-12-2013.pdf ע"ע 201/09, ג'ורג' טורעני - חנא ראשד ז"ל ואח'; ניתן ביום 19.12.2013], ובפסקי הדין המאוזכרים שם.}}. לאחרונה נפסק כי הוראת חוק גוברת על הוראה מפורשת של צו הרחבה זה, ולכן עובדים רשאים לבחור בתוכנית פנסיונית ללא ביטוח מפני אובדן כושר עבודה (כלומר, ללא ביטוח נכות) {{הערה|1=ראהראו לעניין זה את פסק דינו של [[בית הדין הארצי לעבודה]] ב[http://www.glima.info/verdicts/20-8-2018.pdf ע"ע 7243-10-15, ליליאן לנדסברג - גל-רוב יועצים בע"מ ואח'; ניתן ביום 20.8.2018].}}.
* ביטוח פנסיוני וולונטרי, בהתאם להחלטתו של העמית.
 
קופות הגמל הוקמו בסוף שנות ה-50, על ידי הבנקים. במרוצת השנים הוקמו קופות גמל ומכשירי חיסכון רבים אשר חלקם שימשו לקבוצות אוכלוסייה ספציפיות (קופות גמל סקטוריאליות) וחלקם נפתחו ללקוחות הבנקים כמכשיר חיסכון בנקאי. כתוצאה מתהליך זה, נוצרו במדינת ישראל במהלך השנים מאות קופות גמל שונות, בעקר בבעלות הבנקים.
 
להסדרה של הביטוח הפנסיוני אחראי [[אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון]] שב[[משרד האוצר]].
הביטוח הפנסיוני מוסדר בחוקים רבים. העיקריים שבהם:
* [[תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל)]], התשכ"ד-1964
* [[חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)]], התשס"ה-2005.
* [[חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים)]], התשס"ה-2005.
* [[חוק שירות המדינה (גמלאות)]].
 
מאז שנות ה-90 חלו רפורמות רבות בשוק החיסכון לטווח ארוך. בין היתר ניתן למנות את:
* '''המעבר מ[[פנסיה תקציבית]] ל[[פנסיה צוברת]] (תחילת התהליך 1992)''' – במסגרת זו החלה מדינת ישראל בהעברת כלל העובדים במגזר הציבורי מפנסיה תקציבית, שבה לא מבוצעות הפרשות עובד ומעביד ועל כן נדרש המעביד (בדרך כלל המדינה) לשאת במלוא עלויות הפנסיה מתקציבו, לפנסיה צוברת.
* '''המעבר מ[[פנסיה תקציבית]] ל[[פנסיה צוברת]] (תחילת התהליך 1992)''' – במסגרת זו החלה מדינת ישראל בהעברת כלל העובדים במגזר הציבורי מפנסיה תקציבית, שבה לא מבוצעות הפרשות עובד ומעביד ועל כן נדרש המעביד (בדרך כלל המדינה) לשאת במלוא עלויות הפנסיה מתקציבו, לפנסיה צוברת.
* '''הקמת קרנות פנסיה חדשות מאוזנות (1995)''' – רפורמה שנוצרה להבטיח לבלימתו של [[משבר קרנות הפנסיה הגרעוניות]] באמצעות חסימתן של קרנות אלה למצטרפים חדשים תוך הקמת קרנות פנסיה חדשות בעלות מנגנון [[איזון אקטוארי]] הולם. אי לכך, לכל קרן פנסיה ותיקה הוקמה קרן פנסיה חדשה.
* '''הלאמת קרנות הפנסיה (2003)''' - תוכנית זו היא המשכה של הרפורמה של שנת 1995. במסגרת תוכנית הרפורמה נקבעו צעדי הבראה רבים החשובים שבהם היו מינוי המנהלת המיוחדת לקרנות הפנסיה הוותיקות, האחדת שיטת חישוב הפנסיה, ההחלטה על העלאת דמי הגמולים המשולמים על ידי העובד והמעביד והעלאת גיל הפרישה לפנסיה.
* '''[[רפורמת בכר]] (2005)'''– שמטרתה העיקרית הייתה הפחתת הריכוזיות הבנקאית בארץ. על מנת לקדם את מטרות הרפורמה נדרשו הבנקים, בין היתר, למכור את קופות הגמל שהיו בבעלותם לגופים המוסדיים ולחברות הביטוח. כתוצאה מרפורמה זו נמכרו כלל הקופות הבנקאיות, ולאחר תקופה מסוימת החל גל של [[מיזוגים ורכישות]] חוזרות בשוק.
 
משנת [[2003]] קיימת האפשרות למעבר בין קרנות הפנסיה כאשר בשנת [[2008]] נפתחה האפשרות למעבר בין המוצרים הפנסיונים השונים (ביטוחי מנהלים, קופות גמל וקרנות הפנסיה).
 
בתחילת שנת [[2008]] בוטלה בחקיקה (במסגרת תיקון מס' 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים) האפשרות להמשיך בחיסכון פנסיוני במסלול הוני, ונותר רק המסלול הקצבתי - כלומר חיסכון למתן קצבה חודשית. משיכה הונית מותרת רק בתנאי שלמבוטח יש כבר קצבה מובטחת בסכום של כ-4,000 ש"ח לחודש. לפיכך פוליסות וקופות הוניות הפכו להיות פוליסה או קופה "לא משלמת לקצבה" (אך סכומים שהופקדו בעבר במסלול ההוני נותרו במסלול זה).
 
בתחילת שנת [[2008]] הוציא [[שר התמ"ת]] [[צו הרחבה]] לביטוח פנסיוני מקיף במשק, לפיו כל שכיר בישראל זכאי לביטוח פנסיוני. צו ההרחבה מוכר בשם פנסיה חובה. צו ההרחבה מתבסס על [[הסכם קיבוצי (ישראל)|הסכם קיבוצי]] בין [[הסתדרות העובדים הכללית]] ו[[לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים]] (המעסיקים) ומחיל חובת הפרשה לפנסיה על המעבידים של כל העובדים, כולל כמיליון עובדים, שלפני שנת 2008 לא הפרישו מעבידיהם עבורם לפנסיה. הצו קובע אחוזים מינימליים להפרשה לפנסיה בכל שנה. האחוז הולך וגדל. כך למשל בשנת [[2008]] חויבו המעביד והעובד להפריש לפחות 0.833% מהשכר הקובע לתגמולים (כל אחד) ו- 0.834% לפיצויים (רק המעביד). ההפרשות עלו בהדרגה, בכל שנה, עד שלבסוף, ביום 1.1.2014, ההפרשות הגיעו ל-6% לגמל על ידי המעביד, 5.5% לגמל על ידי העובד, ו- 6% לפיצויים על ידי המעביד. ביום 20.6.2016 ניתן צו הרחבה, שהגדיל את ההפרשות עוד יותר{{הערה|1= הגדלה של 0.25% על חשבון המעביד ו- 0.25% על חשבון העובד ביום 1.7.2016, והגדלה בשיעורים זהים נוספים ביום 1.1.2017. הצו פורסם ב[http://www.glima.info/publications/7287.pdf ילקוט הפרסומים 7287, התשע"ו, 20.6.2016, עמ' 7974]. הוא הרחיב [http://www.glima.info/agreements/7008-2016.pdf הסכם קיבוצי כללי (מסגרת), שהצדדים לו הם נשיאות הארגונים העסקיים וההסתדרות הכללית, ושנחתם ביום 3.4.2016].}}.
 
בעקבות המשבר הכלכלי משנת [[2008]] וגל הסדרי החוב במשק משנת [[2009]] נמתחה ביקורת ציבורית על אופן ניהול כספי הפנסיה של הציבור, שהגיעו לסך של 928 מיליארד ש"ח בספטמבר [[2011]]. ביקורת זו התייחסה בעיקר לנקודות אלה: גובה דמי הניהול, בעיקר בביטוחי המנהלים וקופות הגמל, וחוסר השוויון בהם, אופן ניהול הסיכונים ברכישת [[אג"ח קונצרנית|אג"ח קונצרניות]] על ידי הגופים המוסדיים, וטיפול הגופים המוסדיים ב[[הסדר חוב|הסדרי החוב]] ("תספורות"), אופן ניהול כספים שלא מותאם לגיל החוסכים ולרמת הסיכון המתאימה להם, והעדר השפעה חיובית של הגופים המוסדיים בניהול החברות הציבוריות שהם מושקעים בהן. בעקבות ביקורת זו הוקם [[פורום החוסכים לפנסיה בישראל]], עמותה המובילה מאבקים ציבוריים בתחום החיסכון הפנסיוני, פעילות שקיבלה תנופה בעקבות [[מחאת האוהלים]]. בעקבות הביקורת בציבור, ב[[הכנסת|כנסת]] ובעיתונות הכלכלית, החל [[משרד האוצר]] בסדרת רפורמות, ביניהן: הקמת ועדת [[דוד חודק|חודק]] בשנת 2009, שקבעה כללי השקעה באג"ח קונצרניות, ואישור מסקנותיה בשנת 2010, הודעה על כוונה לאמץ את [[המודל הצ'יליאני]], הפחתת תקרת דמי הניהול בפברואר 2012, וגם חלק מתיקון מס' 16 ב[[חוק החברות]], שהתקבל בשנת [[2011]].
 
===איתור עמיתים שהקשר עמם נותק===
סעיף 24 ל[[חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)]] קובע: "השר רשאי לקבוע הוראות לעניין הצעדים והפעולות שעל חברה מנהלת לנקוט לשם איתור עמיתים שהקשר עמם נותק ולשם איתור מוטבים לאחר מותו של עמית". לבעיות שאותן בא לפתור סעיף זה גורמים רבים, ובהם:
 
* '''החלפה תכופה של מעסיקים''' – מאחר שמרבית ההפרשות לביטוח פנסיוני מבוצעות על ידי המעסיק (ובעבר לקופה לפי בחירת המעסיק), הרי שככל שהוחלפו מקומות עבודה בתכיפות רבה יותר כך קיים סיכוי שלאותו עמית תוכניות פנסיוניות בקופות גמל אחדות, ואף כאלה שאינו מודע להן או שאינו עוקב אחריהן ואינו יודע על קיומן.
* '''השארת סכומים בקופה''' – בהתאם ל[[פקודת מס הכנסה]] יכול שכיר הפורש מעבודתו להשאיר כספי פיצויים בקופה במקום לפדות אותם (על פי רוב על מנת לדחות התחשבנות מיסוי למועד מאוחר יותר). כספים שהושארו עלולים להישכח ובמרוצת הזמן להתנתק מבעליהם.
* {{כל-זכות|ביטוח פנסיוני לעובדים}}
* {{ynet|רועי מימרן|החסכון הפנסיוני בישראל - מורה נבוכים|4285443|3 באוקטובר 2012}}
 
* [http://www.pension.org.il/page.cgi?terms מושגים בפנסיה וגמל] באתר [[פורום החוסכים לפנסיה בישראל]]
* [http://www.tamas.gov.il/NR/exeres/4E41D973-0E56-4C81-99A9-5BC251C99D4D.htm חובת ההפרשה לפנסיה], באתר [[משרד הכלכלה והתעשייה|משרד הכלכלה]]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
 
[[קטגוריה:ביטוח פנסיוני]]