הקרב על קיבוץ גשר – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Stamp of Israel - Sixth Independence Day - 350mil.jpg|150px|ממוזער|שמאל|[[בול]] שהונפק לכבוד [[יום העצמאות]] השישי של [[מדינת ישראל]] בשנת [[1954]] ומתאר את אתר הקרב בגשר]]

'''הקרב על קיבוץ גשר''' ב[[מלחמת העצמאות]] נערך בין חברי [[גשר (קיבוץ)|קיבוץ גשר]], לוחמים מן הישוביםהיישובים העבריים שבסביבה, ולוחמי [[חטיבת גולני]] ובין [[הלגיון הערבי]], אשר נעזר בלוחמים מן היישובים הערביים הסמוכים, ו[[חיל המשלוח העיראקי במלחמת העצמאות|חיל המשלוח העיראקי]]. הקרב נערך בשני שלבים, נפרדים זה מזה: הראשון, טרום [[הכרזת המדינה]] - התקפה של הלגיון הערבי ([[27 באפריל]] [[1948]] − [[29 באפריל]] [[1948]]), והשני, לאחר הכרזת המדינה - התקפה של חיל המשלוח העיראקי ([[15 במאי]] [[1948]] − [[22 במאי]] [[1948]]). בכך הייתה גשר לאחת מנקודות היישוב הבודדות אשר בתחומי מדינת ישראל של [[החלטת החלוקה]], שהותקפה על ידי הלגיון וששטחים בסביבתה נתפסו על ידו (הנקודה האחרת הייתה [[גזר]]). כן הייתה גשר הנקודה היחידה, להוציא [[רמת רחל]], אשר הותקפה על ידי שני צבאות סדירים שונים באותה מלחמה. הקיבוץ נהרס אך לא ננטש.

בשנת 1901, סמוך למקום בו מתחבר נהר [[הירמוך]] ל[[נהר הירדן]], וכן למקומו של גשר רומי עתיק, נרכשו אדמות בעמק הירדן על ידי [[יק"א]]. זמן קצר אחר כך עלו על הקרקע, במקום בו נמצאת כיום [[מנחמיה]], מתיישבים אנשי [[העלייה הראשונה]]. בהמשך, הפקיעו השלטונות ה[[עות'מאנים]] את אדמות המקום, וב-1904 הועבר דרכן סעיף של [[מסילת הברזל החיג'אזית]]. סעיף המסילה החיג'אזית עבר על גשר שהוקם לצד הגשר הרומי. לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים, בוטלה ההפקעה. בקיץ 1920 הוקם היישוב גשר נחלים על ידי קבוצת חלוצים, חלקם משוחררי [[הגדודים העבריים]], והאחרים חברי [[גדוד העבודה]]. בשל מחלוקת על האופי הרצוי למקום: [[קיבוץ]] או [[מושב]], הקבוצה התפרקה לאחר שנים אחדות. במקומם התיישבו בנקודה חברי קבוצה מ[[ירושלים]] והמקום שינה את שמו למשק גשר. ב-1925 הוקם גשר נוסף, לכלי רכב, מעט צפונה לגשר הרכבת. כך הפך המקום לצומת תחבורה חשוב, שכן דרך גשר זה עברה הדרך [[חיפה]]-[[אירביד]]-[[בגדד]]. כן הוקמו, במעבר הגבול הסמוך, מצדו הירדני, בית [[מכס]], ובנוסף, הוקמה בקרבת מקום, בצד הארץ ישראלי, תחנת הסגר לבהמות ([[קרנטינה]]). בסוף שנות העשרים הוקמה בסמוך, בתחום [[עבר הירדן]], תחנת הכוח ב[[נהריים]]. ב-1932 הוקם בעבר הירדן המזרחי, [[תל אור]], יישוב ובו שוכנו עובדי המפעל בנהריים ובני משפחותיהם. כן עבר במקום, מעט מדרום לגשרים, קו צינור הנפט [[עיראק]]-[[חיפה]] של חברת הנפט העיראקית (Iraq Petroleum Company-IPC). לנוכח חשיבותו האסטרטגית, הקימו הבריטים במקום את [[משטרת גשר]].

ב-[[27 באפריל]] [[1948]] בשעה 17.00 גילתה התצפית בגשר כי הדגל הבריטי שהתנוסס על בניין [[משטרת גשר]], הורד בחיפזון. משוריינים בריטים הגיעו לבניין ופינו את השוטרים הבריטיים ל[[בית שאן]]. חברי גשר שלחו מיד כוח שנכנס למשטרה ונערך להגנתה. בנוסף, כוח תגבורת של גדוד 'ברק' עשה דרכו אל המשטרה, ובדרכו נתקל ביריות בודדות של הלגיון. אלה הקדימו כוחות ערביים בלתי סדירים, בעצמה של פלוגה, הערוכה בשלוש מחלקות, אשר נעו במורד ואדי בירה, גם כן כדי לתפוס את המשטרה סמוך ככל האפשר לפינוייה.

תשובת המפקדה הייתה שיש לבקש אורכה למתן תשובה עד למחרת, ובינתיים נערכו תכניותתוכניות להתקפת נגד של 'גולני' על הלגיון. בין היתר, כללו תכניותתוכניות אלה שימוש, לראשונה במלחמה, בתותחי 20 מ"מ. כמו כן, מחשש להתחדשות הקרבות, הוצאו מן המשק רוב החברות, וכן חולים, פצועים ובלתי לוחמים, כמו למשל צעירים מחברת הנוער. בבוקר ה-30 לחודש הגיעה תגבורת באנשים, בנשק ובציוד, ממשקי הסביבה. עבדאללה אכן האריך את האולטימטום ליממה נוספת עד שעה 12:00 ב-[[30 באפריל]] [[1948]], אך גם לאחר זאת לא מימש את איומו, ככל הנראה, גם מחשש מפני התקפת הנגד האמורה.{{הערה|שם=Tal2004p202|{{cite book|author=David Tal|title=War in Palestine, 1948: Israeli and Arab Strategy and Diplomacy |url=http://books.google.com/books?id=C_F8YXt3EKQC&pg=PA205|date=31 January 2004|publisher=Routledge|isbn=978-0-203-49954-2|pages=202}}}} יתרה מזו, כוחות הלגיון, אשר חצו את הירדן מערבה, חזרו וחצו מזרחה. כן נטשו את סביבת גשר הכפרים הערביים הסמוכים. אבדות המגינים היו חמישה הרוגים וכ-20 פצועים.

חיל המשלוח העיראקי נועד לפלוש לארץ ישראל בגזרה שבין [[הירמוך]] ו[[נחל תבור]]. על מנת לשבש ככל האפשר את הפלישה, ערכה 'ההגנה' תוכניות לפוצץ את הגשרים הסמוכים לקיבוץ, ואף הוטמן [[חומר נפץ]] לשם כך. אולם הימצאות יישוב יהודי - נהריים ותל אור - בעברו המזרחי של הירדן מנעה את פיצוץ הגשרים כל עוד שרר המנדט. בנוסף, ימים אחדים קודם שתקף, פוצץ הלגיון את גשר הירמוך, וגשרי הירדן נותרו הקשר היבשתי היחיד של נהריים ותל אור אל ארץ ישראל המערבית. ב-14 במאי השתלטו הערבים על המפעל בנהריים וחיסלו את היישוב היהודי בתחומי עבר הירדן. ניסיון לפוצץ את הגשרים בעזרת חומר הנפץ שהוטמן מראש, נכשל. כיוון שכך, ב-[[14 במאי]] בלילה, פוצצו חבלני 'גולני' את גשר הכביש וגשר הרכבת שעל הירדן (החבלן [[אמיל בריג]] עוטר באות [[גיבור ישראל]] על המעשה). בבוקר ה-[[15 במאי]] [[1948]] התחילו העיראקים להפגיז את גשר והמשטרה בתותחים ומרגמות, וכן ירו על המקום אש מקלעים, במשך כל אותו יום. לאלה הצטרפה הפצצה לא יעילה של שני מטוסים. מן הצד השני, פגעו מגיני גשר במספר כלי רכב שנעו בצדו המזרחי של הירדן. בגלל הרס הגשרים, העיראקים פנו להעביר את כוחותיהם כשלושה ק"מ דרומה, בקרבת קו צינור הנפט IPC. וכך, במשך כל יום ה-15 במאי העבירו העיראקים כוחות אל הגדה המערבית של הירדן, בעוד כוחות אחרים תפסו עמדות מול גשר, בצידו המזרחי של הירדן. הכוחות שחצו את הנהר פנו צפונה לכיוון הקיבוץ, להוציא כוחות שהופרשו להגנת האגפים והעורף העיראקי. השיריוןהשריון העיראקי עשה דרכו אל המשטרה והקיבוץ דרך הכפר גיסר אל-מג'מע, תוך שהוא תופס מחסה בין הבתים. הרגלים, לעומת זאת, עשו דרכם בעיקר אל גבעת 'הגמל', שמצפון מערב למשק.

למחרת, ב-[[16 במאי]] [[1948]], נמשכה ההפגזה. בשעת בוקר מוקדמת, כוח בן שתי מחלקות מגדד 'ברק' ניסה לתקוף מצפון, מכיוון מחצבת הגבס במנחמיה, את העיראקים שבגבעת 'הגמל'. הכוח הופגז בדרכו, ובשל מזג האוויר השרבי, נקלע לאפיסת כוחות. לבסוף, הכוח נסוג מבלי שתקף. בשעה 16:00 התחילה התקפת רגלים עיראקית. כשתי פלוגות הסתערו במורד גבעת 'הגמל', ותקפו את הקיבוץ ממערב ואת המשטרה מצפון. התוקפים הגיעו לטווח קצר, עד שאש המגינים שברה את ההתקפה, והם נסוגו לאחר שספגו כ-40 אבדות. אבדות המגינים היו ארבעה פצועים. משעות אחר הצהריים ועד יום המחרת שרר שקט יחסי.

בלילה שבין ה-17 ל-18 נכשל ניסיון של כוח 'גולני', בפיקודו של [[פריץ יורדן]], לכבוש את 'הגמל' מידי העיראקים. בבוקר ה-[[18 במאי]] [[1948]], לוחמי 'גולני' ניצלו רגע בו הכוח העיראקי שעל כוכב הירדן אכל את ארוחת הבוקר, לתזמון הסתערותם. ההתקפה הפתיעה את העיראקים שהחלו לסגת ללא סדר כשחיילי 'גולני' מזנבים בהם. העיראקים הותירו בשטח כ-30 הרוגים וציוד לחימה רב. בבוקר אותו יום העיראקים גררו את המשוריינים שנפגעו, אך לא חידשו את התקפותיהם על הקיבוץ או המשטרה. בכל זאת, העיראקים המטירו אש ממרחק וממנה נפצעו שניים מן המגינים. כן ערכו העיראקים התקפה אווירית, שהחטיאה. בלילה הגיעה מחלקה לתגבור ועמה אספקה ותחמושת. בימים הבאים, העיראקים המשיכו באש לסירוגין. גשר נותרה מנותקת גם בהמשך, והאספקה הגיעה אליה רק בלילה כשהיא מועברת ברגל ועל גבי סוסים דרך קווי העיראקים. לאחר הדיפת הסורים מהדגניות הועברו לרכס כוכב הירדן שני תותחי 65 מ"מ ([[נפוליאונצ'יק]]ים). ב-[[22 במאי]] [[1948]] התותחים החלו להפגיז את ריכוזי העיראקים. למחרת הוציאו העיראקים את כוחותיהם מהגזרה והעבירו אותם דרך [[גשר דמיה]] לאזור [[השומרון]] שהיה אזור פעולתם עד לסיום מלחמת העצמאות. כיוון שגשר, והדרך אליה, נשלטו באש מן הגדה המזרחית של הירדן, המשיכו התושבים, במידה רבה, לחיות כבמוצב צבאי, גם בהמשך המלחמה.

לאחר המלחמה עברו חברי גשר מערבה, ליד גבעת הגמל ובפברואר 1949 הקימו את גשר החדשה. עד פברואר 1950 (הרבה אחרי ישוביםיישובים אחרים), חזרו כל המפונים ונתחדשו החיים התקינים. בגשר הישנה קיים מוזיאון המציג את תולדות המקום וכן שוחזר בונקר המפקדה ובו מוצגים רבים המתארים את עמידת גשר במלחמת העצמאות.