הקרב על קיבוץ גשר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 38:
בשעה 20.00 החלה הפגזה קשה של הלגיון הערבי מתותחים, ממשוריינים וממרגמות, וזו לוותה באש מקלעים. ילדי הקיבוץ הועברו במהירות לבונקר המטה הקטן (המקלט, שהוכן לקראת ימי הפלישה, היה עדיין בעצם בנייתו). יתר הבלתי לוחמים רוכזו בחדר האוכל שקירותיו היו עבים יותר. הפצועים רוכזו במקלט שבנייתו טרם נשלמה. ההפגזה נמשכה כל הלילה. בין היתר, נפגע מכשיר הקשר, והקשר נותק. הייתה זו הפעם השנייה, לאחר [[משמר העמק]], בה יישוב עברי ספג אש תותחים.
 
למחרת, ב-[[28 באפריל]] [[1948]] נמשכה ההפגזה, וכתוצאה, כל הבניינים נפגעו. כן נעשה ניסיון להתקפה רגלית, אלא שהתוקפים, שלא הגיעו לכדי הסתערות, נסוגו לנוכח אש מן הקיבוץ. פרט לכך, לא היו ניסיונות התקפה נוספים והלגיון הסתפק באש ממרחק. במקביל, תגבורות מגדוד 'ברק' ומן המשקים בסביבה הaתלטוהשתלטו, כמעט ללא התנגדות, על הגבעות שממערב לקיבוץ, לבל ייתפסו על ידי הערבים. עם זאת, צליפות מכיוון רמת סירין נמשכו לסירוגין גם בהמשך. שיירת סיוע של שני אוטובוסים משוריינים ורכב משוריין נוסף הגיעה לקיבוץ בדרך העפר, אף על פי שספגה אש בדרכה. זו הביאה לקיבוץ תגבורת, צוות רפואי, חומרי רפואה, תחמושת וכן מקלע בינוני על צוותו. בדרכה חזרה, אמורה הייתה לפנות את הילדים, כ-50 במספר. אולם כיוון שדרך הפינוי הייתה חשופה לאש הלגיון, אשר גברה עם הגעת השיירה, הוחלט כי הסיכון שבפינוי גדול מן הסיכון שבהישארות. ואכן, עד מהרה כלי הרכב נפגעו. אחד ממגיני הקיבוץ, הקשר, התנדב להתגנב לנהריים, על מנת להשיג הפסקת אש לפינוי הבלתי לוחמים. השליח הגיע, ובאמצעות [[מוכתר]] נהריים, אברהם דסקל, הוחל במשא ומתן עם הקצינים הבריטיים של הלגיון, ואלה נענו. כשחזר השליח לקיבוץ, ניתנה הוראה להפסיק את האש בשעה 14:00, אבל הלגיון לא קיים את ההבטחה והמשיך באש, אם כי בעצמה פחותה בהרבה. בשעות הצהרים התגנב אל הקיבוץ קשר, עם מכשיר קשר תקין, והקשר התחדש.
 
בלילה הגיע כתגבורת מחלקה מ'גולני', והילדים, עם כמה חברות קיבוץ וזקנים, פונו ברגל ובחסות החשיכה לאשדות יעקב (ובהמשך ל[[חיפה]]). מפקד המחלקה קיבל את הפיקוד הכולל על הגנת גשר.