הקונגרס הציוני העולמי השישי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מהלך הקונגרס: דפק על הדלת הנעולה
שורה 5:
== מהלך הקונגרס ==
מלבד הצירים המשתתפים (אחד מהם הלך ברגל 42 יום מבולגריה), נכחו בקונגרס גם משקיפים רבים, ביניהם גם מרגלים רוסים וטורקים. אף אחד מהצירים לא ידע עד אז על הצעת אוגנדה.{{הערה|[[עמוס אילון]], '''הרצל''', עמ' 423.}}
במרכזו של הקונגרס עמד הפולמוס ודיונים סוערים ונוקבים על [[תוכנית אוגנדה]], שהוצעה על ידי [[ממשלת בריטניה]] להרצל, ליישוב יהודים ב[[אוגנדה]] (כיום שטח ב[[קניה]]) על ידי התנועה הציונית. לבסוף הועמדה הצעת החלטה מתונה. הוחלט כי תשלח לאוגנדה משלחת חקר לבדיקת אפשרויות ההתיישבות בה. הרצל הסביר כי תמיכתו בתוכנית אוגנדה היא בעקבות [[פרעות קישינב]], רדיפות [[יהדות מרוקו|היהודים במרוקו]] ותנועת [[הגירה]]-בריחה של המוני יהודים מ[[מזרח אירופה]] לארצות [[מערב אירופה]] ו[[אמריקה]]. הרצל עמד על הצורך במקלט טריטוריאלי מידי, ולו ארעי, למיליוני יהודי אירופה, שלהם חזה עתיד נורא. הוא הסביר לבאי הקונגרס, צירים, אורחים ועיתונאים, כי לא נמצא פתרון מדיני, חרף המאמצים הגדולים של הנהגת התנועה הציונית, למיליוני העם היהודי למוד הסבל והרדיפות ה[[אנטישמיות]], כשבעה מיליון נפשות, לפי האומדנים, בארצות מזרח ומרכז אירופה, והם "משוללי-זכויות, ששוב התחילו רועדים מפחד". 295 הצירים התומכיםשתמכו בהבהחלטה (ה"[[טריטוריאליזם יהודי|טריטוריאליסטים]]") היו בדרך כלל חברי התנועה הציונית מ[[מרכז אירופה]], ובהם [[מקס נורדאו]], שראה בתוכנית "מקלט לילה" ל[[יהדות אירופה]]. ו-178 המתנגדיםשהתנגדו לה מקרב הצירים מ[[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]], ובהם ד"ר [[יחיאל צ'לנוב]], ד"ר [[יעקב ברנשטיין-כהן]]. 132 צירים נמנעו. במהלך ההצבעה יצאו מאולם הקונגרס בכאב לבם שבעה צירי [[ציונות ברוסיה|הציונות הרוסית]] החברים בוועד הפועל הגדול של הקונגרס: צ'לנוב, ברנשטיין-כהן, פרופ' [[צבי בלקובסקי]], ד"ר [[צבי ברוק]], י"ל גולדברג, [[זאב טיומקין]] וד"ר ו' יעקובסון. הקונגרס השישי נקרא לימים "קונגרס הדמעות", על שם הסערה הרגשית העצומה שעוררה ההצעה.{{הערה|שם=פעמי הגאולה 120|אריה צנציפר (רפאלי), '''פעמי הגאולה''', תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, 1951, עמ' 120.}}
[[לאון טרוצקי]], שישב ביציע העיתונות, צפה התמוטטות קרובה של התנועה הציונית. "אומרי הלאו" התכנסו לישיבה סגורה באולם אחר, שנמשכה עד מאוחר בלילה, לאחר נעילת המליאה. הרצל שמע על הישיבה ההפגנתית וחזר מבית המלון אל הקונגרס. הוא דפק על הדלת הנעולה וביקש להיכנס. אחד הנוכחים בחדר צעק לעברו: "בוגד". נערכה הצבעה והוחלט להניח לו להיכנס. הוא ניגש לדוכן הנואמים וניסה לשכנע את המתנגדים. בשעה 2:00 בלילה החליטו המשתתפים לחזור למקומותיהם בישיבת הבוקר של הקונגרס.{{הערה|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 426.}}
 
עם זאת, הרצל הבין את ההתנגדות הגדולה שקמה לתוכנית אוגנדה בקרב התנועה הציונית, וסיים את דבריו בנאומו האחרון בקונגרס (והאחרון בחייו; נפטר כשנה אחריו) בהכריזו מתוך {{תנ"ך|תהילים|קלז|ה}}: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
הוחלט כי תשלח לאוגנדה משלחת חקר לבדיקת אפשרויות ההתיישבות בה. הרצל הסביר כי תמיכתו בתוכנית אוגנדה היא בעקבות [[פרעות קישינב]], רדיפות [[יהדות מרוקו|היהודים במרוקו]] ותנועת [[הגירה]]-בריחה של המוני יהודים מ[[מזרח אירופה]] לארצות [[מערב אירופה]] ו[[אמריקה]]. הרצל עמד על הצורך במקלט טריטוריאלי מידי, ולו ארעי, למיליוני יהודי אירופה, שלהם חזה עתיד נורא. הוא הסביר לבאי הקונגרס, צירים, אורחים ועיתונאים, כי לא נמצא פתרון מדיני, חרף המאמצים הגדולים של הנהגת התנועה הציונית, למיליוני העם היהודי למוד הסבל והרדיפות ה[[אנטישמיות]], כשבעה מיליון נפשות, לפי האומדנים, בארצות מזרח ומרכז אירופה, והם "משוללי-זכויות, ששוב התחילו רועדים מפחד".{{הערה|שם=פעמי הגאולה 120}}
עם זאת, הרצל הבין את ההתנגדות הגדולה שקמה לתוכנית אוגנדה בקרב התנועה הציונית, וסיים את דבריו בנאומו האחרון בקונגרס (והאחרון בחייו; נפטר כשנה אחריו) בהכריזו מתוך {{תנ"ך|תהילים|קלז|ה}}: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
 
בקונגרס נמסרו דינים וחשבונות על מכירת מניות של הבנק הציוני [[אוצר התיישבות היהודים]].