המועצה הלאומית הפלסטינית – הבדלי גרסאות

ב-[[1948]] היה קיים גוף קצר מועד שגם הוא כינה עצמו "המועצה הלאומית הפלסטינית". בראש גוף זה עמד חאג' [[אמין אל חוסייני]]. ב-30 בספטמבר נועדה המועצה ב[[עזה]], ואל-חוסייני נבחר פה אחד לנשיא [[ממשלת כל פלסטין]]. המועצה הזו העבירה שורת החלטות, שהחשובה ביניהן, ב-1 באוקטובר 1948, הייתה הכרזה "על עצמאותה המלאה של כל פלסטין" - "מדינה חופשית, דמוקרטית וריבונית, שבה יהנו התושבים ממלוא החירויות והזכויות".{{הערה|[[צבי אל-פלג]], '''המופתי הגדול''', נספח ו': הכרזת העצמאות של המועצה הלאומית הפלסטינית, ב-1 באוקטובר 1948 - בעזה, עמ' 190 (תרגום: מאנגלית לפי חליל II, עמ' 579).}}.

"המועצה הלאומית הפלסטינית" של אש"ף התכנסה לראשונה במלון אינטרקונטיננטל שעל [[הר הזיתים]] ב[[מזרח ירושלים]] במאי [[1964]] והיו בה 422 נציגים מ[[ירדן]] (שכללה אז גם את [[הגדה המערבית]]), [[רצועת עזה]], [[סוריה]], [[לבנון]], [[כווית]], [[עיראק]], [[מצרים]], [[קטר (מדינה)|קטר]], [[לוב]] ו[[אלג'יריה]]. בכינוס זה התקבלה [[האמנה הלאומית הפלסטינית]], המסמך המכונן של אש"ף. היו"ר הראשון של אש"ף שבחרה המועצה היה [[אחמד שוקיירי]]. ביולי [[1968]] התכנסה המועצה בפעם הרביעית, בקהיר. מבנה המועצה שונה בעקבות הסכם להצטרפות ה[[פת"ח]] ל[[אש"ף]]. מספר החברים נקבע ל-100, מתוכם 38 נתנו לפת"ח ולארגונים המקורבים אליו. בישיבה זו עודכנה האמנה בה דרך הפעולה נקבעה להיות קיצונית יותר, וכונתה [[המאבק המזוין]], וכן הושם דגש על הפלסטיניות של המאבק{{הערה|1=Yehoshafat Harkabi, [http://books.google.co.il/books?id=EAmjozDreUIC&pg=PA49 Palestinians and Israel], page 49; [[יהושפט הרכבי]], '''האמנה הלאומית הפלסטינית ומשמעותה'''}}.

מלכתחילה היו היחסים בין המועצה לבין ירדן מתוחים, והמועצה טענה על רקע זה כי היא המועצה הלאומית של "פלסטין" ולא של "הפלסטינים", ולא מנסה לחתור תחת הממלכה הירדנית. במאי 1966 התקיים הכינוס השלישי של המועצה, בעזה. [[ראש ממשלת ירדן]], [[וצפי אל-תל]], טען בעקבות הכינוס כי זה הפך ל"הפגנה נגד ירדן ולא בעד פלסטין"{{הערה|1=חגי ארליך, יוסף נבו, מיכאל אפל, 2005, "המזרח התיכון בימינו" [http://books.google.com/books?id=Uz2PIswwpf4C&pg=PA128&dq=%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94+%D7%94%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA+%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA&hl=en&ei=KC_ATI2pF8vt4AbTudTiCw&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=7&ved=0CEEQ6AEwBg#v=onepage&q=%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94%20%D7%94%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA&f=false עמ' 133] }}. לעומת זאת, לאחר הכינוס ה-16 של המועצה בתוניס ב-1983, התקבלה עקרונית החלטה על "[[קונפדרציה]]" עם ירדן וב-1984 אירחה ירדן את מושב המועצה ה-17, לאחר שאלג'יריה ביטלה את הצעתה לארח תחת לחציו של [[נשיא סוריה]] [[חאפז אל-אסד]].

מתיחות נוספת התגלעה בין דור של פעילים פוליטיים מן התקופה שקדמה ל-1948, לבין ה"[[פדאיון|פִדָאיִין]]", פעילי [[פת"ח]] צעירים ומיליטנטים. בדצמבר [[1967]], לאחר [[מלחמת ששת הימים]], הודח שוקיירי ובמקומו נבחר לתפקיד יו"ר המועצה [[יחיא חמודה]], עורך דין מ[[ליפתא]]. בפברואר [[1969]], במושב החמישי של המועצה, הודח גם חמודה ובמקומו נבחר [[יאסר ערפאת]], ראש הפת"ח, לאחר שה"צעירים" הצליחו בהשתלטות על המועצה. בכינוס ה-12 של המועצה, ב-[[1974]], קיבלה המועצה את [[תוכנית השלבים של אש"ף]]. ב-[[15 בנובמבר]] [[1988]] (שנה לאתר פרוץ ה[[אינתיפאדה]]), בכינוס שנערך באלג'יר, הכריז [[יאסר ערפאת]] חד-צדדית על הקמתה של [[מדינה פלסטינית]].

כחלק מ[[הסכמי אוסלו]] תבעה ישראל כי המועצה הלאומית תצביע על ביטול הסעיפים הקוראים להשמדתה. ב-[[15 בנובמבר]] [[1998]] התקיימה הצבעה כזו בכינוס מיוחד שהתקיים בעזה ושבו השתתף גם [[ביל קלינטון]] (אם כי מידת תקפותה נתונה לביקורת). המועצה קיבלה בכינוס זה את [[החלטה 181]] של [[מועצת הביטחון]].

* [[גיא בכור]] ו[[צבי אל-פלג]], לקסיקון אש"ף, (תל אביב: משרד הביטחון, 1991).