|
*yeet*
{{להשלים|כל הערך=כן|נושא=היסטוריה}}
'''ניסוי קוונדיש''' הוא [[ניסוי]] [[פיזיקה|פיזיקלי]] בו עושים שימוש ב[[מאזני פיתול]] לצורך מדידת הקשר בין [[מסה|מסת גוף]] לבין השפעות ה[[כבידה]] שהיא מחוללת בסביבתה.
המיוחד בניסוי זה הוא בכך שבאמצעותו מתקבלת רגישות גבוהה להשפעה בין מסות במישור האופקי, תוך ביטול השפעת מסתו הגדולה של כדור הארץ על תוצאות הניסוי. יתרון זה של הניסוי הוא גם בעוכריו, מכיוון שהרגישות הגדולה של מאזני הפיתול להשפעות במישור האופקי, החיונית למדידת השפעותיהן של המסות העומדות למבחן, חושפת אותו לאי דיוקים עקב השפעות סביבתיות משתנות שקשה להעריכן ולעמוד על טיבן, כגון זרמי אויר, מגנטיות, [[חשמל סטטי]], [[גאות ושפל]] ועוד.
את הניסוי תכנן במקור ה[[גאולוגיה|גאולוג]] ג'ון מישל, שהרכיב את מאזני הפיתול, אך מת לפני שהספיק לסיים את הניסוי. אחרי מות מישל ב-[[1793]] עברו חלקי המתקן בירושה לפרנסיס ג'ון הייד הוליסטר, והוא העבירו לידי [[הנרי קוונדיש]]. קוונדיש הרכיב מחדש את המתקן תוך שהוא דבק בתוכניותיו ובשרטוטיו של מישל. בעזרת המתקן שהרכיב ערך קוונדיש מספר ניסויים כשהמטרה שהציב לעצמו במקור הייתה מציאת היחס בין [[צפיפות החומר|צפיפות]] [[כדור הארץ]] לצפיפות ה[[מים]] לצורך הערכת צפיפותו הממוצעת של כדור הארץ מתוך ידיעת צפיפותם של [[מים]]. כדי למזער השפעת זרמי אוויר על תוצאות הניסויים, הרכיב קוונדיש את המתקן בחדר אטום וערך את מדידותיו מרחוק באמצעות [[טלסקופ]], שבעזרתו השקיף אל פנים החדר.
על-פי חוק ה[[כבידה]] של ניוטון, כוח המשיכה הפועל בין שני גופים עומד ביחס ישר למכפלת [[מסה|מסותיהם]], וביחס הפוך לריבוע המרחק ביניהם, ו[[קבוע הכבידה]] G הוא [[קבוע פרופורציה]] בין יחידותיהם הסטנדרטיות של גדלים פיזיקליים אלה. גדלו של G לא היה ידוע באותה עת ו[[ניסוי|ניסוייו]] של קוונדיש אפשרו לראשונה הערכה טובה שלו, אם כי הוא עצמו לא הזכיר הערכה כזו בכתביו.
במהלך השנים חזרו צוותים רבים של פיזיקאים על ניסוי קוונדיש בווריאציות שונות, אך למרות השכלולים הרבים והמאמצים הגדולים שננקטו על מנת להעריך ולמזער השפעות סביבתיות על תוצאות הניסוי, עדיין נותר [[קבוע הכבידה]] G [[קבוע פיזיקלי|הקבוע הפיזיקלי]] שרמת הדיוק המיוחסת לו נמוכה מזו של כל שאר הקבועים.
==מערך הניסוי==
| 