הבחירות לכנסת השתים עשרה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לסטטוס קוו
שורה 114:
במקביל, החלה תזוזה ב[[אש"ף]] לקראת הכרה במדינת ישראל. על אף שהיו אלו אנשי אש"ף שהשתתפו באירועי האינתיפאדה, ועל אף ההתנקשות בחיי חליל אל וזיר (הוא "[[אבו ג'יהאד]]") ב־[[16 באפריל]] [[1988]], היה הארגון בשל להחלטה. הכרזת העצמאות הפלסטינית שהתקבלה בראשית נובמבר [[1988]] אמנם לא הכילה הכרה מפורשת בישראל, התחייבות שלא לבצע מעשי [[טרור]] וקבלה מלאה של [[החלטה 242]], אולם הודעה על כך נמסרה במהרה בידי [[יאסר ערפאת]], דבר שהביא לפתיחת דיאלוג בין [[ארצות הברית]] ואש"ף.
 
כל אלו נתקלו במדינת ישראל בחומה בצורה שהציב ראש הממשלה [[יצחק שמיר]]. שמיר ייצג קו נוקשה המתנגד למשא ומתן עם אש"ף ועם כל נציג הקשור בו, המתנגד לוועידה בינלאומית, ולמעשה חפץ בהמשך הסטטוסה[[סטטוס קוו]], אשר נופץ לרסיסים עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. בשנתיים שבהן היה ראש ממשלה מ־[[1986]] הצליח שמיר להביא לאי מימוש "הסכם לונדון" ולהביא לכישלון יוזמותיו של שולץ. שמיר הצליח להציג את פעולותיו של [[שמעון פרס]] כחתרנות ותככנות, ולהציג מולו חזות מוצקה, לפיה היה הוא, שמיר, המדינאי היציב, המוביל את ישראל בדרך הבטוחה, אל מול התככנות וההרפתקנות המדינית של פרס. גם בתוך [[המערך]] נשמעו קולות שונים ובעוד פרס מנסה להביא להתקדמות מדינית, כולל תוכנית "עזה תחילה" (פירוז רצועת עזה ופינוי ההתנחלויות שם לטובת שלטון ירדני) שנפסלה בידי שמיר, ניסה [[יצחק רבין]] לשבור בצורה צבאית את האינתיפאדה. עם זאת, המערך, כמפלגה, היה מחויב להתקדמות מדינית, וססמתו בבחירות אלו הייתה "המערך - הדרך לפריצת דרך".
 
נראה היה כי רוחות השינוי שהחלו מנשבות בעולם, תחילת נפילת הגוש הקומוניסטי, פעולותיו הנועזות של [[מיכאיל גורבצ'וב]], השינויים שחלו בעולם הערבי, לרבות החלטת [[חוסיין מלך ירדן|המלך חוסיין]] להתנתק מבחינה מינהלית מ[[יהודה ושומרון]], כמו גם הקולות שנשמעו מתוך [[אש"ף]], פסחו על שמיר. שמיר ביקש לשמור את המצב המדיני כמות שהוא, ולא להסכים לתזוזה לכל כיוון.