כנסיית הקבר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לסטטוס קוו
שורה 82:
תיאורי עולי רגל רבים מן [[המאה ה-19]] מספרים על ההזנחה של המבנה תחת [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|השלטון העות'מאני]]. הסופר ה[[ארצות הברית|אמריקאי]] [[הרמן מלוויל]] ביקר בכנסייה בשנת [[1857]] ותיאר את ההזנחה ששררה בסביבתה. על פי זיכרונותיו "לגלוג ובוז צורב וחוסר אמונה מושלים בכנסיית-הקבר, והרפש מציף בסרחון כל קרן ופינה, ונחיל רוכלים חמוש באלף תחבולות מוכר לך צלבים ומזכרות זולות".{{הערה|מצוטט בתוך: מנדלסון, דוד, '''צל וחיזיון בירושלים''', ידיעות אחרונות, תל אביב, 2002, עמ' 104}} דברים בסגנון דומה אפשר למצוא בזיכרונותיהם של מבקרים אחרים מאותה תקופה ובהם [[מארק טוויין]], [[בנימין ד'יזראלי]] ואחרים.
 
בשנת [[1808]] פרצה בכנסייה [[שריפה]] משמעותית ביותר שפגעה בה קשות. על פי טענתו של קוסט (Cust), שכתב את הדו"ח על הסטטוסה[[סטטוס קוו]] במקומות הקדושים,{{הערה|שם=קוסט|L.G.A. Cust, The Status Quo in the Holy Places, 1929}} החלה השריפה בגלריה הארמנית של הכנסייה (מדרום לקבר הקדוש), ונגרמה על ידי נזיר שיכור שאף ניסה לכבות אותה בשיכר (כיוון שחשב שמדובר במים). בעקבות השריפה קרסה תקרת הרוטונדה והרסה את העיטורים החיצוניים של האדיקולה. לאחר השריפה עברה הכנסייה שיפוצים נרחבים. את הכנסייה שיפץ הארכיטקט היווני קומינוס (Komminos) מ[[מיטילנה]] ששיפץ גם את האדיקולה בסגנון הבארוק העות'מאני של אותה עת בתרומת הצאר הרוסי [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]].
 
נוסעים נוצרים לארץ ישראל במאה ה-17 דיווחו כי אסור על יהודים להיראות ברחבת הכנסייה. גם נוסעים במאה ה-19 דיווחו כי בשל שנאת הנוצרים בירושלים, יהודים אינם מעזים אפילו לעבור ליד הכנסייה.{{הערה|מיכאל איש-שלום, '''מסעי נוצרים לארץ-ישראל''', עמ' 364, 382, 501, 595}}